תארו לעצמכם, אתם עובדים בחברה כלשהי, חלק ממטרות החברה בה אתם עובדים היא לטפל במתחרים / בבוגדים / בגנבי פטנטים וכדומה.
הדרך לעשות זאת היא מגוונת, אבל היא אכזרית וחד משמעית, ואתם שייכים ליחידה
שמטפלת בכל אלו. אתם מפעילים את השופל שרומס את הזכויות של כל אלו. אתם
משמיצים אותם, מונעים מהם כל זכות שהיא, מבודדים אותם מן החברה כולה. וכשהם
מגלים פתאום שהם לבד, שאף אחד לא מעוניין אפילו לשמוע את הגירסה שלהם, שכל
הזכויות שלהם נשללו, הם מיואשים ונשברים צ'יק צ'אק.
>ואז,
יום אחד, סר חינכם בעיני בעל החברה. ואתם מואשמים באותן האשמות בדיוק. אתם
מנסים להסביר, אבל איש אינו שומע. ופתאום אתם מגלים לחרדתכם שכל אותה
המערכת המשומנת שטיפחתם בעמל ויגיעה מופנית נגדכם. אתם מנסים למצוא מישהו
שיהיה מוכן לשמוע לפחות את הגירסה שלכם, שיביע מעט אמפטיה, אבל אין, אתם
מבודדים. כולם מתייחסים אליכם בשאט נפש, מסובבים את גבם, אין לכם שום זכות
שימוע, אותה חברה אכזרית שטיפחתם מתנהגת אליכם באותה דרך/
>ואז,
רגע לפני שהשופל עולה עליכם, אתם נזכרים בכל אותן גופות שהשארתם בבורות.
באלו שזעקו והתחננו שאם רק תתנו להם להיכנס למרנן ורבנן הם יוכיחו את
צדקתם. באלו שקמו בבוקר וגילו את שמם מרוח על דפי העיתון במכתב 'סורו לכם
מאהלי הרשעים ואל תיספו', ואיש אפילו לא שמע מה יש להם לומר. באלו שגילו
פתאום שהם פסולי חיתון והחברה החרדית מחקה אותם. באלו שקיבלו את ספריהם
חזרה מסוכני הספרים בטיעון 'החנויות לא מוכנות לשים את זה על
המדפים'.נזכרתם?זהו צדק פואטי! זה שיושב עכשיו על השופל, גם ייענש. הוא לא
היה צריך להעתיק את השיטות המכוערות הללו.
אבל אתם, אתם המצאתם אותן!
>על דאטפת, אטפוך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.