אני מביא את הדברים על מנת שנשמע ונפיק לקחים היכן שצריך
ומכאן רשות הדיבור ליוסי שריד
לא חברנו למעגלי המתפללים, ולא הצטרפנו לחבורות התהילים,
כי לא
רצינו להעמיד את
אלוהים בניסיון: מה יקרה אם הרופאים לא יוכלו
עוד לרפוא לו,
ורק אלוהים וערוץ 2 יישארו ליד המיטה, רחמנא ליצנן.
"גדול
הדור", ואוי לדור שזהו הגדול שלו. ומי שמייחס לו גדולה ותורה
במקום אחד, ספק
אם קרא דף מספריו: איך שולקים ביצה שנולדה ביום טוב,
ושאר פתפותי
ביצים, שאלות ותשובות הרות עולם.
אחרי מות-עד מאה
ועשרים לפחות- נתקשה לומר קדושים. הוא לא
היה קדוש בעיננו
בחייו, ואין סיבה שיתקדש על ערס דווי. אנחנו לא
משליכים לעת
זקנה ומחלה, כי מעולם לא אימצנו אותו אל חיינו.
בנפול יריבנו
למשכב לא נשמח, אך גם לא נסלח.
זה "המנהיג הרוחני" שרוחו רעה, שהשתלח בכל מי שאינו סר אל
משמעותו,
בכל מי שאינו ש"ס אסלי.
עכשיו כשבני
המשפחה ומקורבים רוקדים על הירושה, נסקור את שורת המקללה:
גויים וערבים,
כושים ונשים, מורים והומוסקסואלים, רפורמים וחילונים ודתיים
שלא על פי
עובדיה; נסקור ונזכור את הפוליטיקאים החרופים והשופטים המבוזים,
ואת החיילים
ששמרו בשבת ולא שמרו עליה, על כן נהרגו באשמתם. אין ציבור
בארץ-רבה שלא
ידע את נחת לשונו המשולחת, ופניו לא הולבנו ברבים.
זה האיש שיסד את
המפלגה הכי מושחתת בארץ, רבו נציגיה בבתי הסוהר.
את ראש ראשיה
זקף במגבעת בורסלינו, את קומתם - בחליפת ורסאצ'ה, ואת
נתיניה הותיר
בבלואיהם.
בנים גידל
ורומם, והם פשעו בנו. העטרה קידשה את האמצעים.
זה האיש שהקים מערכת חינוך בדלנית, המרוששת את דעת
תלמידיה ומעשירה את פרנסיה. זה האיש, שפיתח עסקי כשרות
מניבים, המוצצים את לשד הצרכנים וממלאים את קופת המשפחה.
תמיד ישב ספון בבית המידות שלו, ולא בתוך עמו ישב. את מציאות החיים
כאן הכיר מבעד למטפחת המבושמת של אנשי החצר, והמשרתים לא שירתו
אלא את עצמם. והעולים אליו לרגל- נשיאים, ראשי ממשלות ושרים - לא עלו
כדי לשמוע דעת
תורה, כי אם להתחנף ולהיטפש בסטירת חיבובים כמעשה קונדס תורני.
גם הדרשות של
מוצאי שבת בבית הכנסת הירושלמי היו לשנינה
מרוב שנינות. לא
בנחת נשמעו שם דברי חכמים, אלא ברוגזה ובליצנות,
כאילו הדת היא רק פולקלור, סיפורי עם ומכתמים בלשון של שוק; וכאילו
הרב עצמו הוא
סטנדאפיסט לעת מצוא.
קש וגבבה נתן
מרן לצאן מרעיתו לאוכלה, מעולם לא הרביצם בנאות דשא,
ולא ניהלם על מי
מנוחות; מעולם לא העלה אותם בקודש אלא הורידם.
ואת ילדי העסקנים היחסנים-קרובים לפינכה ולמלחכיה - הסגיר, בגאווה
עדתית,
בידי הקנאות הליטאית.
הבאבא הוא בובה
של המצאה: מנפחים אותה, מלבישים בשלמה, קושרים לה
כתרים כקישוט,
מושכים בחוטיה ושמים דברים בפיה;
קודם אומרים לה
מה לומר, ואחר כך משתאים לשמע חכמתה.
מרן אמר, מי יעז
להמרות פה מפיק מרגליות בפרוטה.
במרוצת השנים התברר, כי אין כאריה להפעיל את בובה-באבא
לצרכיו, ואלי עוד יכול ללמוד איך מדובבים מהבטן בשפתיים חתומות.
איש מדון לכל הארץ, וגם מעט זדון: לנו הוא איחל מיתות משונות.
לשולמית אלוני
הבטיח מסיבה במותה, ליהודים הייתה אורה ושמחה.
ואותי בירך בסוף מר ונמהר, יימח שמי כ"עמלק" וזכרי
כ"המן".
ואילו אנחנו,
לעומתו, מאחלים לו שיבה טובה חרף מצבו ה"קשה מאד אך יציב".
ואם ישכון עפר
אי פעם ככול בן תמותה, כי אז נאחל לו לנוח בשלום על משכבו;
וגם אנחנו ננוח.
יוסי שריד
"הארץ" 4/10/2013
ההבדל בין יוסי שריד (שלמען האמת אף אחד בכלל לא זוכר שהוא קיים) הוא שיוסי שריד כלפי חוץ מדבר יפה, אבל בפועל כל מעשיו מושחתים מן היסוד. חוץ מזה שאורחות חייו הם כשל בעל תאווה, והוא אתאיסט שאין לו שום מטרה בחיים למה לחיות , כבהמה חסרת דעת ממש, וכל ימיו הוא מחפש כבוד והכרה. הרי גם בחייו הפוליטיים הוא עקץ ולכלכך וירד לחייהים של יריביו הפוליטיים, והכל מאוחורי הגב. הוא למשל תקע סכין בלבה של שולמית אלוני וגנב ממנה את ראשות המפלגה בדרכים של מאפיה ממש. היה לו חבר טוב ממי ללמוד, שהרי הוא נכנס לפוליטיקה ביחד עם אחד, אהוד אולמרט שמו, שמבלה את רוב זמנו בחקירות משטרה.
השבמחקואילו מרן זצוקלל"ה להבדיל בין הטמא לטהור, היה צדיק טהור וקדוש בכל דרכיו, ורק כלפי חוץ הוקיע אנשים רעים וחטאים כמו יוסי שריד, וזה היה בתקופה ששריד רצה לבטל את לימודי התנ"ך בבתי הספר ולגזול מהילדים אפילו את מעט הידע ביהדות שנותנים להם. (ובאותה תקופה התגלתה לו המחלה הידועה במוח,ומאז הלך והתדרדר מצבו הפיזי והנפשי והיום הוא זקן מריר שכותב את הגיגיו המטונפים בשעות הפנאי הרבות שיש לו) וזה השוטה חסר הדעת לא הבין שמאת ה' היתה לו זאת.