רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 8 באוגוסט 2014

שליזנגר הקנאי מסתדר מצויין עם המפקדים החיילים הציונים והעדיף אותם - עדות



מאת מי שנכח במקום

לפני כמה שנים הייתי במשלחת של צה"ל לפולין שיצאה גם לליטא. כמה שנים לפני כן נמצא ביער הסמוך לוילנא כמה עשרות שלדים, שמסתבר שהם של יהודים שנרצחו ע"י הנאצים ימ"ש. השלדים הובאו למוזיאון המקומי ואוחסנו שם. הרב שלזינגער ניהל מאבק מולם, ולבסוף הוחלט להחזירם לקבורה באותו מקום שבו הם נמצאו.
והנה יד ה' הייתה שבדיוק באותו יום שבו היינו בוילנה - משלחת צה"ל היה היום שבו החזירו את עצמות הקדושים לקבורה, והקהילה היהודית בקשה שמשלחת צה"ל תשתתף בטקס. אנחנו כמובן הסכמנו, אלא שמששמע על כך הרב שלזינגר וקבוצת תלמידיו שהיו עמו (חלקם חסידי סאטמער) הם התנגדו בכל תוקף שהצבא הציוני ישתתף שם. אנחנו לא רצינו להתערב במריבה ולפיכך הודיעו מצה"ל שמה שיסוכם בין הקהילה והרב נעשה.
לבסוף הוחלט שרק חלק קטן מהמשלחת יגיע - צוות של 40 איש בפיקוד אלוף משנה. וגם לא נוכל להשתתף בנשיאת העצמות הק' מהכביש אל עומק היער שבו הם היו אמורים להטמן. גם לא נוכל לשאת דברים בטקס ועוד כמה דברים - די משפילים. אלא שלא רצינו לעשות מריבות לפיכך הסכמנו.
אני הייתי רב המשלחת ולא הייתי אמור להיות עם אותו צוות אלא יחד עם כלל המשלחת בטקס גדול שנערך באותו זמן בפונאר, אלא שמפקד הצוות חשש מהמפגש עם קבוצת הקנאים והרב שלזינגער וביקש ממני להשתתף עמו באירוע ונעתרתי לו כמובן.
משהגענו התחלתי לשוחח עם התלמידים שחיכו בכניסה ליער, קצת באידיש וקצת בעברית וקצת באנגלית והקרח הופשר. הרב שלזינגער חיכה לנו בעומק היער לשם הובא ברכב. מפקד הצוות שגם הוא דובר אידיש שוטפת נגש אליהם וגם דיבר איתם ואז נכנסנו עם עצמות הק' לתוך היער.
משהגענו למקום שהיה באמצע מתלול גבוה מאוד טיספנו אל המקום שבו כבר היה חפור בור לקבורה, ולידו ישב הרב שלזינגער וחיכה לנו. הגענו לשם, נגשתי אליו והצגתי את עצמי כרב של הקבוצה, וכן את המפקד, הוא שוחח איתנו בחביבות. אחר כך הועלו העצמות והוכנסו לקבר, ובעת הכיסוי חפרנו עוד קצת באדמה והתגלו מייד עצמות נוספות רבות שגם אותם קברנו - כל ההר כנראה מלא עצמות קדושים הי"ד.
ואז נעמד הרב שלזינגר ודיבר בעברית צחה על תפקיד הנשמה בעולם וכו', אח"כ דבר עוד נציג הקהילה. ואז נעמד הרב שלזינגער לומר קל מלא רחמים וקדיש. המפקד עמד לידו, והרב שלזינגער שאחז כל הזמן במקל הליכה ועליו נשען, העביר את מקלו לידי המפקד, אחז בידו ונשען עליו, וכך אמר את התפילה.
שם - ליד הקבר הפתוח ביקש הרב שלזינגער להשען לא על מקלו ולא על אחד מתלמידיו אלא על המפקד הציוני מצבא ההגנה לישראל! שם הוא כנראה כן הבין שבלעדיו הוא לא יהיה עוד יכול לשבת בישיבה וללמוד תורה. שם הוא כנראה הפנים את דברי הגמרא במס' סנהדרין שלא רק שאלמלי דוד יושב בישיבה אין יואב נוצח במלחמה, אלא גם שאלמלי יואב נוצח במלחמה אין דוד יושב בישיבה.
ולסיום עוד עמדו שם כמה כמרים נציגי הכמורה המקומית, ואז עמד שוב הרב לומר קדיש, וביקש כפי ההלכה שיחצצו אנשים בינו לבין הכמרים שעמדו לידו, ואז לחש הוא למפקד ואמר לו באידיש "תביא לי כמה מהאנשים שלך שיחצצו ביני לבין הגלחים..." - לא את תלמידיו ביקש אלא את קציני ומפקדי צה"ל, ואני ועוד כמה מפקדים נעמדנו לידו וחצצנו בינו לגלחים...

אנחנו עם אחד, וזה בלא זה אי אפשר. ובסופו של דבר בעומק הלב גם הרב שלזינגער הקנאי מלונדון הבין את זה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.