חידוש נפלא בשנת השמיטה שאין בשבת: 1) שהאדם החי' והבהמה
משתווין! שאם כלה לחי' מן השדה אז צריך לבער מן הבית וכו'. אשר בשבת צריך
להיות הבדל בין האדם והבהמה וכו'. 2) "אפקעתא דמלכא" – הקרקע נעשה הפקר
(מצ"ע, "כי לי כל הארץ"). אשר בשבת לא רק שאין חיוב להפקיר נכסיו, אלא זה
אסור כי "התורה חסה על ממונם של ישראל". ובעבודת האדם: 1) בנוגע לעצמו:
פועל בעצמו להיות ביטול בתכלית עד שהוא שווה לבהמה וחי' (וזה מתבטא אפי'
באכילה, שזהו חלק של נפה"ב שבו "דומה לבהמה"). 2) בנוגע לנכסיו, שעיקרו –
קרקע שיש לו בארץ הקודש [שארץ ישראל שייך לעולם ועד לכל אחד מישראל ויש
לכ"א שטח של אמה על אמה בא"י, שלכן יכול כ"א לעשות פרוזבול (שלזה צריכים
קרקע)]: שפועל הענין ד"אפקעתא דמלכא" אפי' בנכסיו!
משיחת אור לכ"ט אלול ה'תשל"ב, ערב ר"ה ה'תשל"ג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.