הרה"ח ר' שמואל (מולע) אזימוב ע"ה

מאת חב"דניק

זה עתה נודע על פטירתו של הרב מוליע אזימוב שהיו לו גדודים של בעלי תשובה בפריז.
הייתי נוסע הרבה לפריז, ופעם היה איתי סוחר מבני ברק שמאוד רצה לשוחח עם מוליע, אבל הוא כידוע היה עסוק מבוקר עד הבוקר שאחריו.
הציע מוליע לאותו יהודי: היות ויש לי שיעור הערב בשכונה מרוחקת בפריז, מרחק כ 40 דקות נסיעה, אז סע איתי ונדבר בדרך הלוך וגם בחזור, ושם בשעת השיעור קח איזה ספר ותלמד (הרי אתה לא מבין צרפתית).
היהודי נסע איתו. בשעת לילה מאוחרת כשחזרו, רץ אלי היהודי בהתרגשות ואומר, תנחש כמה משתתפים היו בשיעור של הרב אזימוב השליח הראשי, שנסע 40 דקות לכל כוון לשיעור הקבוע ?
לא ידעתי מה לנחש, אמרתי עשרים אולי.
היהודי מניף מולי אצבע בהתרגשות ואומר בקול גדול: אחד !
עד עצם היום הזה מזכיר לי אותו יהודי את גדלותו של מוליע שעם כל גדלותו נסע 40 דקות לתת שיעור קבוע שהשתתף בו משתתף אחד !
מעשה שהיה
מה שקורה כאן הוא למעלה מכל תיאור,  אלפי אנשים בוכים כמו ילדים קטנים. יש כאן שוק וצער אמיתי מאוד. אנשים לא ידעו שמצבו הוא עד כדי כך וממילא העצב והשוק יותר עמוקים.

אנחנו כישראלים רגילים לצחוק קצת על הצרפתים שאנחנו רגילים לראות באוהל וב770. אבל דעו לכם רבותי שמה שמולע עשה כאן זה היסטוריה בלתי נתפסת. מלבד מוסדות ענקיים, יותר ממאה שלוחים הוא תחתיו, הוא גידל דור שלם, בעצם הרבה יותר מדור, גם בנים ונכדים, ועשה אותם חסידים ממש. בלי פשרות ועם הקפדה על קוצו של יוד ומנהג. עבורם הוא היה הכל. ממש הכל.

נגיד,  נו צרפתים, זו לא חכמה. טוב, אבל גם עם צרפתים זה לא פשוט.  וכיום שאני שליח אני חש את זה יום יום.

בצרפת יש את הקהילה הגדולה ביותר באירופה. הכבוד שיש כאן לליובאוויטש,  מכל המוסדות והארגונים היהודיים הוא ברמות שלא ניתן לתאר.  הכבוד של הרבי פה הוא משהו שלא קיים בעולם.

ועוד משהו עבורנו השלוחים:  למולע כמעט ולא היו חיים פרטיים בכלל.  הוא, אשתו וילדיו חיו בשליחות מאה אחוז. הבית שלו פשוט ברמות שאי אפשר לתאר,  הוא נהג, ממש עד לאחרונה שאושפז, על רכב ישן ופשוט שרובנו היינו מתביישים לנהוג בו, ובמטוס ישב תמיד במחלקת תיירים ותאמינו לי שאם רק היה מניד עפעף היה תור שלאנשים שהיו רוצים לשלם לו ביזנס או מחלקה ראשונה.

יש עוד הרבה מה לכתוב, אחרים יעשו את זה טוב ממני, אבל סתם הייתי צריך לפרוק..