מכתבים קצרצרים

מי צריך לבקש מחילה ממי?
כשקיבל יחיאל באב"ד את ההזמנה לדין תורה הוא השתולל כנשוך נחש, הוא חשב כי רק מדברים אבל לא מדובר במעשים, מציאות היא, שביום חמישי הגיע שליח מיוחד מטעם בית הדין ומסר לו את ההזמנה לדין תורה ביד, הוא צעק כי אותו אי אפשר להזמין לדין תורה, אתם שומעים, את כל העולם אפשר להזמין לדין תורה רק אותו לא, מדוע? לא שמענו הסבר. הוא לא יכל להרגע, ובליל שבת נשא דרשה בבית הכנסת תקף את כל מי שהם נגד הפסק, ואמר כי הוא לא מוחל לר' מרדכי דוד מבאבוב על שהזמין אותו לדין תורה, ולא היה זה פלא שהיו בבית הכנסת ששאלו מי צריך למחול למי, אתה שדדת ממנו חמישים מיליון דולר לפחות והוא צריך מחילה ממך?

כשדיין מושחת מכנה דיין אחר 'קראק'
הוא צעק וצווח נגד הדיין ר' מנדל שפרן העומד מאחורי כל הענין הזה, הוא אף הוקלט איך שהוא קובע כי אין כל ערך לפסק הדין וכי מותר לבאבוב 45 לפנות לערכאות של עכו"ם וכי בית דין צריך להוציא עיקול על פסק הדין עד אשר הדיינים יעמדו לדין, מדובר במי שלקחו שוחד בגלוי ממש ואף קבע כי ר' בן ציון גנב שנתן יד למעשה שכזה. אבל יחיאל באב"ד צועק כי הדיין שפרן ור' משה שטרנבוך הם הדיינים הרעים ואילו הוא הצדיק, ומדוע? מפני שהוא לקח שוחד והם לא. הוא כינה את ר' מנדל שפרן 'קרוק', אבל זה לא יעזור לו, הוא ייאלץ לעמוד לדין מפני שאם הוא לא מתייצב לדין, בעתיד לכל מי שהוא ישלח הזמנה לדין תורה יאמרו לו קודם תתייצב אתה אחר כך תשלח הזמנות לאחרים

דיינים יעמדו לדין על מעשיהם
מה שטוב בסיפור הזה אינו באבוב 48 או באבוב 45, הם לא מעניינים כעת יותר כלל, מה שחשוב עכשיו זה לעשות סוף לדיינים המושחתים הם  צריכים לדעת ולהבין כי עבור מעשים כאלו יעמידו אותם לדין, לקחת שוחד בגלוי, לגנוב ולחמוס בצורה שעוברת כל גבול, לא יילך יותר ומי שיעשה כך אין זה משנה במי מדובר הוא יעמוד לדין תורה, ואם לא יבא אז יזמינו אותו לבית המשפט בערכאות של עכו"ם לאחר היתר בית דין

רוב הדיינים נגד פסק הדין
מציאות היא שכל דיין שראה את פסק הדין קבע כי משהו לקוי פה, היו מי שהקצינו קבעו כי מדובר בפסק שהרחיק לכת והיו מי שהתנסחו בעדינות יותר, אבל כולם כאחד מסכימים כי כאן נעשה מעשה אשר לא ייעשה, מפני שלא  רק שגזלו וחמסו מצד, הם אף הגבירו את המחלוקת, עדיף היה מלכתחילה להתדיין בערכאות של עכו"ם וכבר לפני שנים להיות מאחורי כל זה, מאשר לשבת 9 שנים בדין תורה שרק עשתה יותר גרוע ממה שהיה בטרם הגיעו אליה

הדיינים שכחו כי הדין תורה בין קהילות ולא בין בודדים
עוד דבר שחשוב לזכרו כי בדין תורה כזה חייבים לקחת בחשבון את כאב הציבור משני הצדדים וחייבים להתחשב בהם, אחרת מפסידים. בדין תורה כזה למרות שמדובר בדין תורה בין בודדים ר' בן ציון מצד זה ור' מרדכי דוד וגיסו הרב רובין מצד אחר, המציאות היא כי מדובר בענין ונושא שנוגע לאלפי חסידים בשתי הקהילות, ולכן אין מנוס אלא לחפש את הדרך האמצעית איך לעלות על גל שהכי פחות יכאב ויקרב בין הצדדים, לשבור את הקערה כפי שהם עשו פירושו להסית אלפים נגד אלפים ואז השיגו את ההיפך ממה שצריך במקרה כזה. רק נטיה לאמצע או קרוב לאמצע היא אשר היתה מוציאה אותם בכבוד מן הענין ומובילה לכיוון של פיוס, שני הצדדים היו צריכים לצאת מרוצים, וזה היה אפשרי, אם היו למשל קובעים כי הצד של ר' מדרכי דוד מקבל רק שליש או אפילו רבע, אנשי 48 היו מתגאים בכך שהם ניצחו קיבלו פי שניים או שלש ואילו אנשי 45 היו פוחות כואבים את ההפסד, כי לפחות קיבלו משהו, הגישה של לחתוך ולא להתחשב בקהילות הוכיחה כי לא ישבו דיינים אלא משוחדים מי שקנו אותם ועשו מה שעשו למען הכסף שקיבלו ולא לטובת הציבור והענין