אבל כאשר העמידו את הדברים במבחן מצאנו כי שלום אצלם פירושו שכל אחד יעשה לביתו ושלא יהיה לאף אחד עסק עם האחר, אסור לשכוח מדובר בדוד ובני דודים ומשפחה עניפה, ואיך אפשר לערוך שמחות כאשר חלק מן המשפחה מוחרמת, אבל זהו זה, הם לא רוצים איחוד המשפחה, אלא שהעסקים כל אחד ינהל לעצמו, ובאשר ליחסי משפחה וקהילה זה יילך לימין וזה לשמאל ושלום על ישראל
העמידו את ר' בן ציון במבחן בכמה שמחות היכן שר' מרדכי היה לראות האם יבא כשהוא שם, והוא החרים לא רצה להיות שם שמא ייאלץ ללחוץ לו את היד
עכשיו אשאל אותכם האם לכך קוראים שלום? ואם אין שלום האם יש טעם בקיום פסק דין? עדיף לריב בערכאות ולהוציא זה לזה את השיניים אולי כך יבינו מה המחיר להתנהגות הזו, כשבית הדין מתנהג בדרך כפי שנהג אין זה פלא שלא רוצים לשמוע משלום, בית הדין לא ניסה את המינימום להשיג שלום בין הצדדים, פסק הדין לא מתייחס לשלום כלל למרות שבשטר הבירורין נאמר במפורש כי זה תפקידם לחפש את השלום
אמנם נכון שר' מרדכי דוד אמר שאם לא יהיה שלום אז ייאלצו לעשות עוד צעדים, אבל אין זה מספיק, הדברים צריכים להיות ברורים מראש ובכתב כי אם אין כוונתם לשלום אז אין פסק דין, וכי חוזרים להתחלה, ואדרבה שהם ירוצו לערכאות, במצב הזה אין עוד כל בעיה לבאבוב 45 להלחם בהם בערכאות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.