מכתבים קצרצרים

בין כינוס לכינוסים
אי אפשר לזלזל באף כינוס גם כשמדובר במשהו קטן ומצומצם במיוחד כשעוסקים במטרות גדולות טובות ונעלות, כל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם, ובכל זאת כשעושים סיבוב בין הכינוסים למיניהם במיוחד בתקופה זו וזה כולל את אגודת ישראל וסאטמאר נמצא משהו שמבדיל בין הכינוס של חב"ד לכינוסי האחרים, והוא ההיקף. אין זה חכמה בימינו למלאות אולם, לא חסרים יושבי קרנות והולכי בטל שמחפשים לאן ללכת במיוחד היכן שיש 'ענטערטעיימענט" תמצא המונים שיגיעו, אבל הם לא יכולים לתת לך יותר מאשר למלאות אולם. כאשר אתה עוסק בתוכן תמצא שחוץ מבודדים לאף אחד אין חלק בענין פרט מאשר לתרום כמה דולר למטרה. בחב"ד יושבים ארבעת אלפים שלוחים שכל אחד הוא חלק מן הענין וזה מה שמבדיל בין ועידה של אגודת ישראל ששם רוב רובם שמגיעים הם מי שמחפשים להעביר סוף שבוע חברותי, מי שעוסקים בנושאים שעל סדר היום הם בודדים, כל האחרים מגיעים בשביל למלאות את האולם שלא ידברו לקיר. אותו דבר בסאטמאר בכ"א כסלו מגיעים אלפים לאהרונים ולזאלונים, אבל חוץ מעורכי המגבית שמנהלים את המוסדות כל האחרים הם לא יותר מאורחים מזדמנים שכל מטרת בואם הוא למלאות את האולם וכמובן לכתוב צ'ק שזה אמנם חשוב אבל רק בדרגה שניה, יש משהו שחשוב יותר היום בסאטמאר להוכיח למי היו יותר אנשים, לכן גם אם אינך נותן ואין לך שום דבר עם המוסדות תבא תשב תאפשר להם לצלם את האולם מלא ודחוס זה היום הענין הכי חשוב בחצרות שבין הצדדים. אבל שוב, כשעוסקים אנו בתוכן של הכינוס, בחב"ד אתה רואה את ההיפך, מעטים הם האורחים והרבים הם השלוחים, וזה מה שעושה את הכינוס הזה מיוחד

הכינוס מוכיח כי רובם של חסידי חב"ד אינם משיחיסטים
ויכוח ישן נושן הוא מי בחב'ד מונים יותר המשיחיסטים או השפויים, מי שהיה אתמול ובכל סוף השבוע בכינוס השלוחים המרכזי ובכינוס המשיחיסטטי לא היה צריך כלום בשביל לדעת כי חסידי חב"ד לא רק ברובם אלא תשעים אחוז מהם אינם משיחיסטים. כוחם של אלו האחרונים בצעקנותם לכן חושבים כי הם רבים, מעשית הם מתרכזים בכמה מקומות מפני שאינם יוצאים לשליחות כמו החסידים האמיתיים, וזה מאפשר להם להשתלט על קראון הייטס למשל. בעוד שאצל החסידים כל צעיר מי שרק התחתן יוצא לשליחות שפירושו שהוא עוזב את קראון הייטס ועובר להתגורר אי שם בעולם, ילדי המשיחיסטים לא יוצאים לשליחות הם נשארים בשכונה וממלאים אותה, ואין זה פלא מדוע בהתמודדות פנימית קולם של המשיחיסטים חזק. אם גם היו להם שלוחים כמו שיש לצד האחר, מספרם היה קטן מאוד

מי שישב בכינוס השלוחים חש כי הרבי חי!!!
בי איש לא יחשוד כי אני משיחיסט, אין מי שכתב וכותב נגד המשיחיזם יותר ממני, ובכל זאת אני קובע שוב מה שכבר כתבתי בעבר כי הרבי חי וקיים אי אפשר להתעלם מזה. נכון שהוא איננו איתנו בגוף ממש, אבל כוחו הגדול והשפעתו קיימת גם היום ועוד הרבה יותר חזק ממה שהיה בחייו. מציאות היא כי מספרם של השלוחים עבר על מספר השלוחים שהיה בחיי הרבי, אז לא הצליחו לעבור את האלפיים, והיום יש ארבעת אלפים ומאתיים ועוד, ולא רק במספר של שלוחים גם במספר המדינות ובמקומות היכן שיש בתי חב"ד מתברר כי אין שנה שלא מגיעים למקומות חדשים בעולם שפירושו שהופרצת לא עוצר גם ולמרות שהרבי איננו עימנו פיזית

הרבי לצידו של כל שליח גם בימינו
כאשר אני עוסק בענין הזה אציין את מה שהרבי היה אומר בשעתו כי על השליח לדעת כי הוא נמצא עמו בכל פעולה טובה שהוא עושה, וכי המצב הזה לא השתנה מאז אותו ג' תמוז לפני עשרים שנה, אלא ממשיך כפי שהיה, מה שאתה צריך זה להאמין שזה כך, ואז הכל נראה אחרת. היה זה מרגש לראות אלפי שליחים חדורי אמונה חסידית, המספרים את סיפוריהם עם מה הם מתמודדים וכיצד הם מצילים יהודים מרדת שחת, וכמה הצליחו להחזיר בתשובה, אשרינו שדורנו זכה שירד לעולם אור שמאיר את החושך הכל כך קשה, ואשר רק בזכות אותו אור נזכה לגאולה השלימה האמיתית ובמהרה