רשימת הבלוגים שלי

יום ראשון, 7 בדצמבר 2014

צודרייטער מכתיר צודרייטער - אברהם ישעיהו ברגמן הנכד של הרב שך בטרם לקח את הכדורים מכתיר את הזקן ממרא לגדול הדור

מאת בני ברקי

במאמר הזוי בהפלס החליט הנכד של הרב שך להכתיר את הזקן ממרא משערי חסד לגדול הדור. בבני ברק רק שאלו אם המאמר נכתב לפני שנטל את הכדורים בבוקר או אחרי. אין גבול לביזיון 

כאשר נכנסים לארבנאל שם נמצא מי שמכתיר את מי לראש הממשלה ולשרים והם 'מנהיגי העולם' עד כדי שפעם בן גוריון בא לבקר שם לא נתנו לו לצאת למרות שאמר לשוער כי הוא בן גוריון, כשזה עונה לו כאן כולם בן גוריון

מאמרו זה המלא בשקרים ודמיונות מביא אותנו לחשוב שאולי כדאי לפתוח בסידרה מיהו באמת אותו זקן ממרא מה מעשיו באמת כמה אנשים ומוסדות עשק, כמה ערבויות חתם ועד היום הזה לא החזיר את הכסף שהוא חייב, כמה טריקים עשה וגנב מיליונים ממוסדות וישיבות, ואלו 'מעשים טובים' עשה שיזעזע את אמות הסיפים, אבל נשאיר את זה להזדמנות אחרת, ובודאי שלא נשכח כי סבו של אותו ברגמן היה עולה לירושלים לשתות את מימיו (פישאכץ) של הזקן ממרא, אבל גם את זה נשאיר להזדמנות אחרת, כאן נביא לכם מה שאותו הזוי חי על כדורים כותב:

לקריאת הרשימה כנסו כאן:

 

אחד היה אברהם - מאז ומעולם נשען עם ישראל וקיומו על המעט, על אנשי האמת שלא כרעו לבעל ושמרו דרך ד', ע"ד המועט מחזיק את המרובה. זה היה כבר מתחילת יצירת האומה הקדושה - נח בדור המבול, אברהם העברי בדור הפלגה, ולאחר שחטאו בעגל - שבט הלוי שעמד באמונתו ובריתו נצרו, פינחס שהציל הכלל מכיליון. במרגלים עמדו יהושע וכלב כנגד כולם, בימי גדעון לא נשארו אלא שלוש מאות איש בלבד שהיו נקיים מכל, והספיקה זכותם להקב"ה להושיע את ישראל מאויביהם הרבים, מדין ועמלק, כדכתיב 'ויבוא גדעון וגו' והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין', על שצלול אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה ניצולו בזכות לחם שעורים דעומר, וכן בעומר היה פסולת מרובה ומעט סולת. ואליהו אמר: 'אני נותרתי נביא לד' לבדי'. והקב"ה אמר לאליהו, השארתי בישראל שבעת אלפים, כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל, וכל הפה אשר לא נשק לו. וכך היה בכל הזמנים והעתים, כל דור ודור וניסיונו. ואפשר, שלכן נקראו תלמידי חכמים בשם "יחידים" בנביא במשנה ובגמרא, כי כל ת"ח בכוחו להיות יחיד קודש לד', ובשבילו נברא העולם, ובכוחו להציל את כל העולם כולו ובפרט את כלל ישראל מכל הצרות והניסיונות, משמד הנפש ומצרות הגופים. וכן בידו להחיות עם רב ולהפריח שממה רוחנית, וארבעה השבויים יוכיחו. וכ"ז יסוד פשוט באומה הנבחרת.
ולאחר שהיחידים, רודפי האמת והצדק, מסרו נפשם, הרי בתר רישא גריר גופא, וכמו שראינו בחוש בדורות האחרונים, אילולי רבנו הגדול "החתם סופר" וסיעתו גדולי תלמידיו שעמדו כחומה בצורה על כל אויבי ד', כמעט כסדום היינו ולעמורה דמינו, ולא היה נשאר שם ושארית לכלל ישראל, והייתה האמונה נכרתת לגמרי מחמת הגזרות וצוקי העתים, היטפלות רוח ההשכלה לתופשי התורה, ובמיוחד לבעלי הכישרונות שעדיים היה להאיר שמי היהדות בתורה ובקדושה, הרפורמים למיניהם ושאר מגפות הדת כמשיחי שקר. ומשם והלאה הציונות, שנלחם בה לאחר השואה עד כלות הנפש הגאון הקדוש מסאטמר נ"ע, וחיבר ספרים ע"ז, וארס מכת המזרחי, עד לגזרות הערב רב ומלכות הרשעה והזדון כאן בארצנו הקדושה, ובראשן גזרת הגיוס הקשה מכל שעדיין מרחפת על ראשנו. כל שאיפתם להניף חרב חדה על התורה ועל לומדיה צעירי הצאן, כל הבן היאורה תשליכוהו, חתום תורה בלמודי - שאם אין גדיים אין תיישים, וכל כוונתם: היה נהיה ככל הגויים בית ישראל, להחריב קמעא קמעא בתי ישראל הכשרים, כי אין בית אשר לא יהיה שם מת, ארס הנחש בין שיניו עומד ומפעפע לאט לאט בבחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, עד להפנותם עורף, ח"ו, לד' ולתורתו, וביותר במקום פלטין של מלך. ד' שיני רשעים תשבר, ומחשבת רעתם תאבד. וכך אנו סובלים מאז קום המדינה , לא פסקו הגזרות והצרות מעלינו, כל יום קללתו מרובה מחברו, בניסיון להחריב כרם בית ישראל ולטמאותו עולמית, ואבינו שבשמים לא עזב חסדו, ובדורנו הי' לנו - רוח אפנו אין על עפר משלו רבנו הגדול החזו"א נ"ע, שעמד כצור החלמיש נגד גזרת גיוס הבנות, ודנו בייהרג ואל יעבור; אור העולם הגאון החסיד מרן רי"ז הלוי, לחם בכל כוחו נגד צרת סכנת המזרחי הקשה שהייתה מנשבת בכל פינה, ויש לה יד בהקמת המדינה, כידוע; מרנא הקה"י נ"ע איש קודש קדשים, עיקר מלחמתו הייתה מכוונת נגד תנועת פא"י, מענפי המזרחי. -
ולעינינו עתה רוצים גירי' דילייהו לעלות בחומה על הר הבית. ושמעתי באוזני מפה קדוש מו"ז רבנו הגדול נ"ע, שאמר לעמיתו כנפשו, רבנו הגדול הקה"י נ"ע, שהיה עושה משתה ושמחה באותו יום שהייתה מתבטלת הריבונות הישראלית בהר בית ד', שער השמים, אשר בחר המקום לשכנו תמיד אף לאחר חורבנו, ולא ייכשלו בני ישראל בכרת בכניסתם אליו. והמתבונן יראה, שכל הצרות שיש לנו היום מינייהו נפקא כידוע, ששונאים תלמידי חכמים יותר מכולם וגרועים מהחילונים ושטי כזב.
סיפר לי אבי מו"ר הגאון הגדול שליט"א משמי' דדודנו מרן האבן האזל נ"ע, שאחד מראשי המזרחי התלונן בפניו, שגם להם יש ישיבות ולומדי תורה, וע"ז ענה לו במתק לשונו בזה"ל: 'בידיעת דמות תבניתם וצבעם של אביי ורבא ואופי לבושם בעמדם בסוגי' ד"יאוש של מדעת", אתם בקיאים יותר, אבל בהבנת עומק סברת דבריהם, טעמם ונימוקם, גוברים אנו עליכם אלפי מונים וכרחוק מזרח ממערב', עכת"ד. שיחת חולין של גדול הדור, שהגדיר היטב את כל צורת לימודם והבנתם בגפ"ת.
אביר הרועים, רבנו הגדול מו"ז נ"ע משען כל בית ישראל, עמד כעמוד ברזל נגד המשיחיות הידועה והציל כלל ישראל מרעה זו, שהתחילה לחדור לבתי היראים, מלבד מלחמותיו הגדולות בכל חבר משחית ומרע, ושמירה על היהדות מכל פרצות הזמן, וחשף זרוע קדשו והעמיד לגיונו של מלך בחומה בצורה, והנחיל ההשקפה הטהורה בלבות כל בני התורה. ואחר הלקח ארון האלוקים השמימה, הגיע שעתו של מרן הגרי"ש אלישיב נ"ע, ולא ביקש דבר אלא לעסוק בתורה בלבד, אבל חזקו עליו דברי רבנו הגדול נ"ע, ובעל כורחו לקח את שרביט ההנהגה, וכל חפצו הי' לעמוד בתוקף על שמירת דין תורה והציות לה, . ובחוזק רב לא ויתר על חרפת גרי האריות ועל סכנת ההתבוללות, ועל כולם נאזר בגבורה לשמור משמרת הקודש, שמירה מעולה על כל מה שהורונו גדולי הדורות האחרונים, ובימיו עדיין לא העזו כ"כ לפרוץ מגדלי האור בריש גלי ללא בושה.
ועתה שלח לנו הקב"ה ברוב רחמיו, איש על העדה, ראש הישיבה, הגאון הגדול ר' שמואל שליט"א, אשר ידוע שהסתופף הרבה בצילם של היכלי הקודש, גדולי ירושלים, ובראשם הגאון, שר התורה, גדול הדור מטשעבין זי"ע, ואצל אביו פוסק הדור גאון ישראל הגרש"ז נ"ע, ולמי בדורנו כתב רבנו הגדול נ"ע תארים כ"הגאון האמיתי", וביטוי נדיר ביותר, "שאסור להרהר אחריו". וזכינו שעומד על המשמר בכל כוחו ותבונתו, להציל את ישראל מיד מכהו מבית ומחוץ. וכמו שכ' הר"ם בריש הל' ע"ז, ששבט לוי שלוחים של כל ישראל, במלחמתם על הדת והאמת, ועמדו במצוות האבות והצילו את הכלל כולו מאבדון. וכן שכני הקרוב לנו, צדיק ונשגב אדם גדול מאוד, עמוד העבודה וצלותהון דישראל, מקים עולה של תורה במסירות נפש, הגאון הגדול רי"י קלמנוביץ שליט"א שנשתייר משיירי כנסת הגדולה ברחמיו יתברך, לעמוד על משמר התורה. רבים צריכים להם, ד' יאריך ימיהם ושנותיהם, ויזכו לראות בבניין אריאל ובחזרת מלכות בית דוד למקומה, ת"ח בתפארתם, כהנים בעבודתם, לוויים בשירם ובזמרם, ישראל במעמדם, ויראי ד' בצדקתם, וכל ישראל עמם כאחד כורעים ומשתחווים וממליכים שמו הנכבד והנורא, וכל עצמותיהם תאמרנה ד' מלך ומלכותו בכל משלה.
גם האימהות הקדושות הראשונות ליסוד האומה הקדושה, עמדו בכל כוחן כנגד זרם המים הרעים של אותו הדור הקלוקל. בראש הגבעות ניצבת שרה אמנו, שאמרה לאברהם: 'גרש האמה הזאת עם בנה', להרחיקו מבנה יחידה יצחק.
רבקה אמרה אם לוקח יעקב אישה מבנות כנען כאלה, למה לי חיים. כאן גילתה רבקה ליצחק בפעם הראשונה את החילוק בין עשיו ליעקב, לאחר שכבר ראה בעצמו שגיהנום הייתה פתוחה מתחתיו. ואילולי הן במסירות נפשן להבדיל את זרען לקודש, אנו לא באנו לעולם. ולשמירה ולחובת הבדלה זו נצטוו זרען אחריהן עם ישראל בתורה, עשו משמרת למשמרתי. רחל ולאה אשר בנו שתיהן בית ישראל, י"ב שבטי ישורון, מיטה שלמה שאין בה חטא, לימדו לבניהן כבר בבית אביהן לבן הארמי, מקום הרשע, להסירם מכלי המשחית, מע"ז ומשאר הטומאות ששכנו בו, ורחל מסרה נפשה וגנבה התרפים להפריש אביה מע"ז. ובזכות מלחמות אלו זכו לתולדותיהם של צדיקים, זרע אמת ברך ד'.
והיא שעמדה לאבותינו ולאמותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו הרשעים לכלותנו, ע"י התקרבות למחצה לשליש ולרביע, והקב"ה שומר ישראל מצילנו מידם ע"י גדולי ישראל מלומדי מלחמה מנעוריהם בהוויות דאביי ורבא, שלא משו מתוך אוהלי החכמים ואבירי הרועים, כנשרים קלו וכאריות גברו, ועמדו בכל תקפם שלא לתת להם דריסת כף רגל. ובדרך זו הצליחו ועשו חיל לשמור את דרך עץ החיים, חומת אש סביב היהדות. ולהיפך, כל אלו שבאו במשא ומתן עמם, נכשלו, וסופם שהיו בחברתם עד אבדון, רח"ל.
לא ייאמן כי יסופר, אחר התגלות זדון לבם וצפונותיו של העומדים בראש השלטון במדינה, והעומדים מתחתיהם מנהיגי הצבא, כמו שעומד וצווח בשער בת רבים תמידין כסדרן העיתון החשוב "הפלס", שנוסד להצלת היהדות והתורה משיני הרשעים, עדיין יש משומרי תורה, שנותנים להם במישרין ובעקיפין משען ומשענה. הפלא ופלא איך לא יראו כבלע את הקודש, הרי חרב חדה מונחת על צווארם של צעירי הצאן שיתקרבו לפתח ביתם, כי עצם המגע עמהם, מטמא בחיבורין בכל אבות הטומאה למיניהם במגע ובמשא ובאהל, ד' ירחם.
והשטן מסמא את העיניים, דהרי בכניסה ע"מ להתייצב ולקבל פטור, כביכול מראים להם שניתן להתפשר עמם, רח"ל, על העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ושאנו משועבדים להם והם הבעלים עלינו להכניסם לרשותם. וכל הנתונים מוכחים להדי' שאין פיהם ולבם שווים, ומטמאים בטומאת היסט בחלקלקות לשונם, ובפיהם יחליקון דברי שווא ומדוחים, וימינם ימין שקר. ויום יום אנו רואים בחוש מה שאמר המלך החסיד נעים הזמירות: "מגוי לא חסיד מאיש מרמה ועולה תפלטני", ביקש משיח אלוקי ישראל להצילו מיד אנשי שקר ומרמה בתוככי לבם, ועוולה ישימו לארוב בקרבם.
וכל מגמתם להפיל בשחת רשתם בני ציון היקרים, להחריב ברבות הימים את בתי מקדש מעט, את הבתים הגדולים שמגדלים בהם תורה ותפילה, לקעקע את דת האמת, שלא יהי' המשך למסירת התורה והאמונה. ד' ירחם על שארית פלטתנו, הרי כל אחד מהצעירים עולם מלא הוא, ועתיד להיות זוהר שמי היהדות, ולגאון ולתפארת בישראל, ולהורות דרך ד' לרבים. ובאמת, הדבר כ"כ פשוט למי שיש לו עין חודרת, ורואה את הנולד.
וללא ספק, לבסוף כולם יחזרו להכיר בטעות זו, כי האמת עומדת לעולם, ואינה משתנה בחלוף הזמנים והמקומות, ולא ימירו אותה לעולמים. וכ"ז נכלל בהבטחת התורה, דלא תשכח מפי זרעו, שלא תאבד שארית ישראל וגחלתו.
והנה הנביא ישעיהו, (נא א, ג), ראה בחזון קודשו ונתנבא: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו, כי ניחם ד' ציון ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה". וכבר עמדו אשלי רברבי בסמיכות הנך קראי, דלא שייכי כלל אהדדי, ומהפסוק משמע שאמר "כי ניחם ד' ציון" וגו', שיש בו כאילו נתינת טעם על האמור בפסוק הקודם, והדבר לכאורה ייפלא בעיני כל רואה, כי לא קרב זה אל זה.
והביאוני רעיוני לפרש כוונת הנביא, דכמו בתחילת יסוד ושורש ישראל הושתתה האומה הקדושה ע"י יחיד כאברהם אבינו ושרה אמנו, כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו, ומהם יצאו כל צבאות ד', אומה אשר יודעת את בוראה, וע"ז אומר הנביא שכן יהי' ממש בדומה לזה, באחרית שנות האומה הק', קודם הגאולה האחרונה ע"י ביאת משיחנו הצדיק, שתצמח קרן הישועה ע"י היחיד העומד בניסיונו כנגד כל זרם הרשע וכנגד ההשחתה כולה מסביב, מבית ומחוץ, וזהו עמק כוונת הנביא. והבן שע"י מסירות נפש של יחיד, ינחם ד' ציון, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד'. והוא כפתור ופרח בעז"ה.
והנה המתבונן יראה שכל ימי מדינה ארורה זו, לא הייתה לנו גזרה חמורה מגזרת הגיוס, הפוגעת בנשמת הכלל והפרט של האומה כולה. ופשוט דמאחר שדינה בייהרג ואל יעבור, וכמו שנקט כמה פעמים רבנו הגדול נ"ע, מה שייך לדון בה במשא ומתן, ולפתוח בה פתח של סדקית ומחט שיהיו בידי שונאי התורה והישיבות אחיזה ומגע כל שהוא ביסוד קיומנו. וללא צל של ספק, אם היו כל החרדים באגודה אחת בדבר חמור זה, היו מכניעים אותם לגמרי מכל וכל. והנה דרכי המלחמה נתונים לגדולי התורה, ששימשו כל ימיהם אדירי' וסומכי', והיו במגע עמם יום יום שעה ושעה, להבדיל מיליוני הבדלות בין קודש קודשים לחולי חולין, כיהושע ששימש את משה, ואלישע את אליהו, וכן הלאה בדורות האחרונים, רב ותלמיד שלא מש מתוך אהל רבו, ויצק מים על ידו, ולמד עמו יום יום תמידין כסדרן. ועד כדי כך הדבקות בין רב לתלמיד, שאמרו החכמים: תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, או להיפך, ולא די כשמקבל פני רבו, זה יוצא וזה נכנס, וא"א לעמוד עליו. ומה נעשה אנו החיים בדור שהשקר שולט בכל פינה ומקום, ויכולים לדאבוננו, להעיז ולשקר במצח נחושה לעיני כל ישראל, ולהמציא דברים שהם בבחינת לא דובים ולא יער, ולכתוב שחור ע"ג לבן דברים שלא היו מעולם אף במחשבת חלום, ולהדפיסו באלפי עותקים, כיוון דעתה לא עביד הדבר לגלויי, כי הדור הקודם כבר כמעט נעלם מתוכנו. וכן שאר שקרים שמלעיטים בהם את הציבור. והצעירים שלא ראו את יוסף, קונים הכל. וידוע שכוח תעמולה רבה מאוד, ואינה חוזרת ריקם, וכך נשאר הדבר לעד.
ובאמת הדבר החמור הזה גורם לרפיון אמונה גם בשאר מעשיות אמיתיים של ת"ח וצדיקים, כיוון דעדות שבטלה מקצתה - בטלה כולה, רח"ל. ד' יצילנו משחת רשתם ויורנו בדרך האמת והצדק.
וכבר אמרו חז"ל הק' על כגון אלו: "כך עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו", ומקלקלים גם את הדברים שהיו.
אבל מה יתרון לבעל הלשון, בזמננו הפרוץ מרובה על העומד, ואין לוקחים שום דבר ברצינות, ואין כוחם אלא בכתב ובפה, ולכל התנגדות עקרונית קוראים קנאות בעלמא, או שאינו מעיקרי הדת רק השקפה בלבד, שנתחדשה מקרוב ע"י גדולי התורה האחרונים, עפ"ל, ומיד קופצים לומר ההיפך, ומוציאים לחושך כל יום מאמרי שטנה, קלון ובוז, ורוצים בכך להשכיח את חובתנו בשעה חמורה זו. השי"ת יצילנו מהשעות החצופות, כלשון הירושלמי.
העת קשה מאוד - מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, בקום עלינו פראי אדם, דם צדיקים נשפך כמים, כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה, להכניע את בני ישמעאל הארורים. ומדוע לא נתבונן לרגע קט, שבשלנו הסער הגדול הזה?
ההרוגים עצמם, תלמידי חכמים ועמודי חסד ועבודה, וזכו להידבק בשכינה בקידוש שמו יתברך על עצם היותם יהודים, בני ישראל סבא, ויותר על כך בהיותם עומדים לפני ד', מעוטרים בכנף איש יהודי ובכנפי יונה, ולאחר קריאת שמע ישראל וג' פרשיות דק"ש בצלילות רבה, דבר שהכל רוצים לזכות לו קודם הסתלקותם מן העולם, ועל כולנה לאחר ק"ש דקרבנות, וידוע מכתבים שק"ש זו גבוהה מאוד, וברכת קידוש ד' המצורפת אליה, אם זכו לאומרו. לשמע אוזן שמעתי שמיד בהגיע השליח צבור ל"מביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", החל הטבח, והדבר נורא למתבונן: דהרי יודעי ח"ן מכוונים על קידוש השם באהבה למען שמו יתברך, במילים אלו. כמה גדולים צדיקים, שנזדמנו להם ענייני קידוש השם בשעת קידוש השם. ביניהם הי' אחד מיוחד שעתידו הי' לגדולות ונוראות בישראל, עוקר הרי הרים וטוחנן זו בזו בסברא, סיני ובקי בכל חדרי תורה, ובהרבצת תורה לעדרים גדול שם תפארתו, ה"ה הגאון ר' משה טברסקי הי"ד. מלבד היותו נצר למשפחה החשובה ראשי בנ"י נכדי גדול הדורות, נפש החיים נ"ע, פה קדוש נ"ע, בית הלוי נ"ע, הנצי"ב נ"ע, התורת רפאל נ"ע, ואדוננו מעתיק השמועה רבנו חיים הלוי נ"ע, ומורשה לו מאבותיו הגדולים בהבנה אמתית לסברות הישרות והעמוקות בתורה. וכבר אמרו חז"ל: הצדיקים מתעטרים בבני בניהם, ובניהם מתעטרים באבותם, . מי ייתן שיקרבו הישועה וגאולת ישראל במהרה.
אמנם מסביב נסערה מאוד, וצריך תיקון בדק הבית, וכותלי בית המדרש יוכיחו, ולא סגי בתענית ובאמירת אבינו מלכנו ושופרות, והנביא יואל כבר צווח: "קרעו לבבכם ואל בגדיכם", עי' במשנה דריש פ"ב דתענית, השי"ת ייתן מחשבה של מוסר לקרובים ולרחוקים.
תמיד התפלאתי איך נטמן יעקב בבית מדרשו של שם ועבר. הרי פיקוח נפש דוחה לכל התורה, ואביו ואמו שלחוהו למרחוק, ולא להיות בקרבת אחיו המבקש להורגו בכל שעה. ואפשר דהוי כר"ע דהתורה עצמה החיים כידוע, וברח אל מקור החיים. אמנם נראה, דעשיו נזהר בעצמו מלהיכנס בבית המדרש, אולי יידבק בו קצת מריח הקדושה, וכן בבטן אמו לא זז כשעברה ליד בית מדרש ומקום קודש. גם הקדושה שהייתה שוכנת בד' אמות של בית המדרש של שם ועבר, לא נתנה רשות להכניס בתוכו את אבי אבות הטומאה. ובזמננו, כשהגיע ראש מדינתם מנחם בגין לבית הכנסת הגדול דבני ברק, הלכו כמה מבני הישיבה לשמוע את דרשתו, ולמחרת גער בהם רבנו הגדול בכעס, ותו"ד: חז"ל אמרו: "אם פגע בך מנוול משכהו לבית המדרש", והיינו שפגע בך מנוול מחוץ לביהמ"ד, אבל פגע בך מנוול בתוך ביהמ"ד לא מצינו הלשון בחז"ל, ולהזמינו ולהכניסו לדבר בבית המדרש, לא עלה כלל ע"ד החכמים שבתוך בית המדרש ייכנס המנוול, ובני תורה עוד נותנים לו חיזוק? עכ"ל קדשו.
ובעוד שאצלנו התורה היא חרבנו, , ורוח ודם חיינו, והיא מנגינתנו כל היום, כי חיים הם למוצאיהם, וידוע בתלמוד ובמדרשים המעשה דר"ע עם השועל, כנגד זה נאמר בעשיו הרשע: "על חרבך תחיה", זה מקור חיותו, וכשיצחק בירכו: "והי' כי תריד ופרקת עולו מעל צווארך", יש להתבונן מהו כי תריד, הרי מדבר לעשיו, והוי צריך למימר כי יריד, ובשלמא כפי פירש"י דהכוונה לשון צער. ניחא, אמנם אם הכוונה לירידה במעלה ע"י עברות, וביטול תורה על כולנה, עי' באונקלוס, ובאוה"ח הק', צ"ב דהרי מדבר על יעקב, אתמהה. שו"מ שכבר עמד בזה בשו"ת זית רענן בהקדמתו, עיי"ש מש"כ. ומוכרח דעיקר הכוח של עשיו על יעקב אינו אלא כשמתקרבים אליו, ואז עשיו בקל יכול להורידו מהתורה, וזהו "תריד" שאתה תריד את יעקב ותבטלהו מהתורה ומהמצוות. והנה כבר השריש לנו הגאון החסיד נ"ע, שהערב רב בתוכנו - שורשם מעמלק יהלכון, והם שלוחים של עשיו להוריד את ישראל ממעלתם, ועי"ז יש בכוח עשיו וחותנו הערלים לשלוט בהם עם חרבם, עיקר יניקת חיותם, ד' ישמרנו. וזו הכוונה במה שהתפלל יעקב: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", שקודם יהי' "אחי" ויבטלהו מהתורה, ואח"כ יקיים מצוות "עשו" על חרבו. ועי' בבית הלוי על אתר.
והנה זקני רבנו הגדול נ"ע רבש"י ואוהבם באמת, גברא דמרי' סייעא, דכל מה שרצה - הקב"ה הי' עושה רצונו, והי' לו סייעתא דשמיא שכל היוצא מפיו יעשה ואין למו מכשול, כי לא הי' לו אלא ד' אלוקיו עליו, ולמד תורה לשמה בטהרתה, וכידוע לכל ישראל הי' נקי כפים ללא נגיעות אישיות של בית, משפחה ואחוזות נחלה. אבל לדאבוננו, אין סייעתא דשמיא בשום דבר העולה על הפרק, כי אנו נמצאים בדור תהפוכות שהממון וייחוס המשפחות שולטים, ונתקיימו במלואם כל סימני עקבתא דמשיחא: בן קם באביו, כלה בחמותה, נערים ילבינו פני זקנים, זקנים יעמדו בפני נערים. ושמעתי מפ"ק זקני רבנו הגדול נ"ע, הפירוש ב'זקנים יעמדו בפני נערים'. ואמר בשם דודו גאון ישראל ראז"מ בעל האבן האזל נ"ע, דהכוונה שהצעירים ובריונים וקלי דעת, שלא שנו ולא שימשו מעולם, ישלטו בדורות האחרונים והזקנים בלית ברירה יקומו בפניהם, והכוונה: יקומו לעשות רצונם וחפצם, כי יחניפו להם, וידוע דבניין נערים סתירה, ודפח"ח.
ות"ח אחד הראה לי שכבר כ' כעין ע"ד זה, מאור הדורות, אין על עפר משלו, הגאון החסיד נ"ע, באסתר א' ה' וז"ל: 'אבל זקנים יעמדו מפני נערים, מי הכריחן לכך, אלא שגברה החוצפא והוא אף בזקנים ובכולם. ואמרו בסוטה מ"א בשעה שהחניפו לאגריפס המלך, נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה, עיי"ש היטב'.
ובמקו"א כ' הגאון החסיד זי"ע שכל פיתויי יצה"ר המפתה ממה שבא ומראה מצוות שלא ע"פ דרך התורה, שתחילת אחיזת יצה"ר היא במצוות כוזבות, עכל"ק. ורח"ל, בדורנו מלעיטים לדור הצעיר קנאות כוזבת, וצר מאוד על גדיי הצאן שלא ראו התיישים, דור חדש שלא ראה את יוסף בתפארת גדולתו, ה"ה רבנו הגדול זי"ע, שבכל הזדמנות הי' אומר ומשנן ומשלש "ללא אלימות".
גם ידיו הטהורות היו נקיות כפים, ומעולם לא נגע בדבר שאינו שלו אף שכל ישראל החשיבוהו למנהיגם, ודרך העולם הכוזב - מלך פורץ גדר. וכל זה ראו התלמידים ואנשי דורו לעיני כל ישראל, וא"א להכחישו, וכולם עדים בדבר, שלחם עד קצה האחרון ברשעים שטי כזב וסוטי דרכי התורה למיניהם. ומ"מ, לשומרי תורה ומצוות, לאלה שלא הלכו בשיטתו - לא נגע בשלהם כחוט השערה. חבל על דאבדין ולא משתכחין, להמשיך ללמוד ממנו מיצוי המידות, כראוי לרועה ישראל אמיתי.
ד' יאמר למשחית הרף ועצור, וכמו שזעק ברמה במעמד אלפי ישראל מקירות לבו, לב כל ישראל, ראש הישיבה, רועה ישראל באמת ועמוד ימינו, גדול מרבן שמו, שמואל בקוראי שמו, ה"דרכי שמואל" שיחי' לאורך ימים ושנים ארוכות עד ביאת גואל צדק: 'אנא ד' הושיעה נא', וכל העם ענו אחריו, אין נא אלא לשון בקשה, שייפסקו שנאת החינם, שפיכות הדמים והלבנות הפנים, ועל כולם הריסת מקדשי מעט, מקומות תורה ויראה.
עד מתי אתה עושה כלה לבית ישראל?!
אנו תפילה מלפניו יתברך, שירומם כתר התורה וקרנה, המושפלים עד עפר בעוה"ר, ויראה בעלבונה ובעלבון לומדיה. לא תמה ברית אבות, יזכור אהבת הקדמונים, ויקיץ הנרדמים ויחיה המתים, ומשה ואהרן בראשם, וכל הנלווים אליהם, רועי הדורות האמתיים יחד, ונשוב לעובדו בלבב שלם ובנפש חפצה, ונדע כל הסתומות בתורה כמים לים מכסים, ויתגלה כבוד מלכותו על כל העולם כולו, ויאמרו ד' מלך, ומלכותו בכל משלה.
כתבתי כ"ז למען כבוד התורה שבכתב ושבע"פ, כלי חמדתו יתברך, הוגי' תופשי' ומשוטי', יורדי הים ועושי המלאכה, מלאכת ד' במים אדירים.
ובזמנים קשים כאלה שעומדים לכלותנו בגוף ובנפש, ואימה וחשכה נופלת עלינו, ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה, לבי לבי על חלליהם מעי מעי על חלליהם, אין לנו אלא להישען על אבינו שבשמים, ולהשתתף בצערן של ישראל, ובצפייה לישועתן השלמה ברוח ובגשם ע"י צמח דוד שמו בעיר הקודש שמה.
אי"ש ברגמן

2 תגובות:

  1. אם זה המצב שלהם שמביאים את שעיה ברגמן לכתוב מאמרים אז מצבם אנוש לחלוטין!!!

    השבמחק
  2. אינך חייב להסכים אך ר' שמואל צדיק יסוד עולם והזהר בגחלתו

    השבמחק

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.