כולם מדברים על דרעי, אבל רק על דרעי. לא שמעתי בזמן האחרון מכיוון ש"ס מילה על נושאים אחרים: יהדות, מזרחיות, מורשת. אפילו איזו מתקפה עסיסית נגד לפיד לא שמעתי. שמעתי רק על אריה דרעי ואלי ישי.
כשהתחלתי לשחזר גיליתי שבעצם, זה מה שאני שומע עליו כבר כמעט עשרים שנה. זה מצחיק ועצוב גם יחד. תחשבו איפה הייתם בזמן משפט דרעי וכמה דברים קרו והשתנו מאז, אצלכם באופן אישי ובעולם הגדול שמסביב.
אני, למשל, זוכר את שני האישים האלה באותה זוגיות טעונה בעודי נער צעיר. בחדשות שבקעו מהרדיו אצלנו במטבח בבוקר, דובר כבר אז על המתח בצמרת ש"ס. זה המשיך להיות הפסקול של החדשות בישראל גם כשהייתי בישיבה. שם הייתי פחות מחובר לחדשות, אבל כולם ידעו שזה מה שקורה בפוליטיקה – דרעי וישי. אחר כך הלכתי לצבא. ברדיו ששמעתי בדרך לבסיס, בטרמפים ובאוטובוסים, המשיכו לסקר את ש"ס דרך הפריזמה הזאת בלבד. השנים המשיכו לחלוף. היום אני נשוי ואב לחמישה, ברוך השם, והכותרת הראשית בש"ס היא – ניחשתם נכון – דרעי וישי.
עכשיו תעשו את התרגיל הזה בעצמכם. כמה דירות עברתם כשישי ודרעי ברקע? כמה מקומות עבודה החלפתם? נכון, כל פעם זה מוגש מזווית קצת אחרת ("דרעי יפרוש!", "ישי יפרוש!", "דרעי יקים מפלגה!", "ישי יקים מפלגה!") אבל אלה תמיד אותם חומרים, אותם "מקורבי דרעי" ו"מקורבי ישי" שמדברים, אותם כתבים ופרשנים שכותבים ושמפרשנים.
ומה עם דרעי וישי עצמם? גם הם, שניהם, כבר מחתנים ילדים. הם כבר סבים, למען השם. זה לא מופרך לדמיין שעוד עשרים-שלושים שנה נשמע בחדשות שבבית האבות "עטרת עובדיה" ממשיכים שני הדיירים אריה ואלי להתווכח, וכתבנו הפוליטי מיד יעדכן על ההשלכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.