מכתבים קצרצרים

מציאותו של שמואל אויערבך מחלוקת - כל חייו הוא עסוק במחלוקת
איזה הבדל בין אבא לבן, האבא היה איש שלום ברח מן המחלוקת, רצו לתת לו כבוד מלכים רק שיתן יד למחלוקת ולא רצה, כשהרב שך פילג את אגודת ישראל הוא הזמין אותו להכנס ל'מועצת' הליטאית והוא לא הסכים בשום אופן הוא לא השתתף יותר באף 'מועצת' הוא לא רצה לקחת חלק במחלוקת. ועוד יותר מזה, כשהרב שך חיפש לעצמו יורש הוא הציע לר' שלמה זלמן אויערבך את התפקיד והוא לא רצה לשמוע מזה, ולא היתה עוד ברירה להרב שך שאמר למלוויו אם כן אין ברירה נלך למזרחניק הכוונה היתה להרב אלישיב, הרב שך אז חיפש להכתיר מנהיג מחשש שהרב שטיינמן יהפוך אוטומטית למנהיג הבא, שמואל אויערבך היה באותן שנים עמוק חזק במחלוקת עד כדי שרדף את גדולי ישראל בצורה הכי גרועה ופרועה

שמואל אויערבך רדף את ראש ישיבת סלבודקא
כאשר הרב שך התמודד בבחירות לבד ואחר כך רצה לעשות כך בבני ברק, ראשי הישיבות לא אהבו זאת, והיה זה הגאון רבי דב לנדו ראש ישיבת סלבודקא שכתב מכתב אישי וסודי לשמואל אויערבך בבקשה שיבין את מה שזה גורם ואיזה חורבן זה מביא על הישיבות, וביקש שהוא יסביר את עמדתו להרב שך לעצור בעד ההרס. שמואל אויערבך במקום להתווכח עם הרב לנדו או לענות לו, פתח במסע רדיפות שאי אפשר לתאר, ירד לחייו עד שנאלצו לקחת אותו לבית החולים וכשהיה במצב הכי קשה הוא המשיך לרודפו על מנת להורגו ממש, במשך עשרים שנה הושמט שמו מ'יתד נאמן' אך ורק מפני שהוא חלק על הרב שך, שמואל אויערבך בכל השנים השתיק את כל מי שרק יכל לסתום את פיו, מחשש שזה ישבש לו את התכניות, הוא רצה בכל מאודו במחלוקת בתקוה להיבנות ממנה

שמואל אויערבך מאמין כי המחלוקת בונה
שמענו את זה ממנו כבר לפני שנים, הוא גם מצטט זאת בשם הרב שך כי המחלוקת זה מה שמביא את הקיום לעם ישראל, וכי אדרבה מחלוקת טובה, היא מבטיחה את העתיד. שמואל אויערבך אמון על שיטה זו ובכל מקום שהוא יכול לעשות מחלוקת הוא מעודד אותה מתוך חשבון שככה יצליח להשתלט על מה שיותר, גם אם פה או שם הוא לא יצליח אבל מתוך נסיון הוא יודע כי שיטת כל דאלים גבר עובדת, ובמשך שלשים שנה הוא עובד יחד עם נתי גרוסמן לחזק את המחלוקת היכן שרק אפשר, ובמשך של שנות הרב אלישיב הוא ניהל מחלוקת עם הרב עובדיה יוסף ורבני הספרדים ירד לחייהם, לחם בכמה ראשי ישיבות, כינה את ישיבת מיר 'ישיבת מחסה לשפנים' ועוד כל מיני מעשים כאלו, שמטרתן היתה לשמור עליהם בתחתית שלא יוכלו להרים ראש וככה יגבר עליהם

עשרים וחמש שנות מלחמה בגדולי ישראל ובראש בהרב שטיינמן
מי שילמד את ההיסטוריה של שמואל אויערבך ימצא כי הוא לחם בכל כוחו בר' מיכל פיינשטיין, בר' חיים גריינימן, ובכל כך הרבה אחרים, מתוך מטרה אחת, להוריד להם את הראש והוא הצליח, בכל מי שהוא נלחם הוא לא רק הוריד את הראש הוא הרף להם את הראש, תראו מה הוא עשה לאחד מגדולי תלמידי החכמים שבדור הגאון רבי חיים גריינימן, שהחרימו אותו בכל מקום שרק אפשרי. הרב שך זעק כי דעת ר' חיים גריינימן טריפה, ושמואל אויערבך במשך של כל העשרים שנה עשה בטוח שכל מי שמתקרב להרב גריינימן אחת דתו. אבל היכן שהוא לא  הצליח למרות שעשרים וחמש שנה עמל קשות לערוף את ראשו זה אצל הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שלא נכנע לו, הוא ספג בזיונות בכל שבוע, נתי גרוסמן במאמרו השבועי היה עושה ממנו ליצנות משתדל לפגוע בו, והרב שטיינמן ותלמידיו המתינו להם בסיבוב, והצליחו בגדול. שמואל אויערבך קיוה כי המחלוקת הזו תתן לו את הכח, אבל שכח כי באיזשהו מקום מפסידים ועם הרב שטיינמן הוא הפסיד, תלמידי הרב שטיינמן העמידו אותו על מקומו

המלחמה בחב"ד עתה היא הכי מיותרת שיש ובכל זאת שמואל אויערבך לא יכול בלי מחלוקת
מי שילמד את הקורה בימים אלה בנושא חב"ד ישאל את עצמו לשם מה המחלוקת הזו. מילא כשהרבי היה חי ביקשו להוריד את הווליום באמונה ברבי, אבל היום אחרי כל כך הרבה שנים שהרבי נסתלק מן העולם, האם יש למי הוא אמינא שהשנאה הזו של שמואל אויערבך הדיבורים הריקים האלו ישכנעו אחד ויחיד לעזוב את חב"ד, או שמא דוקא אלו מחזקים את חסידי חב"ד להמשיך ולהיות חזקים עוד יותר. איזו תועלת מחפש שמואל אויערבך בחידוש המחלוקת, מה שבטוח הוא לא מתכוון לחב"ד מפני שבתחום הזה הוא לא ישנה דבר, הוא יקלקל יותר לעצמו מה שיקלקל לחב"ד. נכון, הוא רוצה דרך חב"ד לנגח את השונאים, אבל בעקיפין בסופו של דבר חב"ד יוצאים כאן המנצחים הגדולים, מפני שאז הליטאים כולם היו מעבר אחד, ועתה קומץ קטן של מחבלים עלובי נפש חולי תסכול הזקוקים לרפואת הנפש הם המדברים נגד חב"ד, כשהעולם כולו צוחק מהם. אבל כאשר עוסקים אנו בשמואל אויערבך לו זה אינו משנה, הוא בלי מחלוקת לא יכול לחיות, ומאחר והמחלוקת בענין הגיוס והפלס דעך, אז הוא הוציא את חב"ד מהבוידעם