בהערות אאמו"ר על הזהר פ' צו מביא מ"ש בגמ' [זבחים יט.]: א"ר אשי אמר לי
הונא בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמי' דאיזגדר מלכא (מלך פרס הי'), והוה
מדלי לי המיינאי ותיתי ניהלי' (אבנטו הי' גבוה חגור מלמעלה מכנגד אצילי
ידיו, והפשיטו למטה כדי לנאותו) ואמר לי "ממלכת כהנים וגוי קדוש" כתיב בכו
(וצריכים אתם לנהוג עצמכם בתפארת כהנים דכתיב בהו לא יחגרו ביזע), כי אתא
קמי' דאמימר א"ל אקיים בך "והיו מלכים אומניך".וההוראה (דאף שמדובר אודות
סיפור עם מלך פרסוכו', אבל זה משתלשל מלמעלה): "זיעה" מורה על
ענין הגבורות, וזהו הענין ד"לא יחגרו ביזע", שהעבודה צ"ל מתוך חסד
ורחמים למע' ממדידות וההגבלות דגבורות. ועוד ענין: מטרת החגורה היא להפריד
בין "פלגך דלעילא" שבו האיברים הדקים יותר ל"פלגך דלתתא" שבו איברי העיכול
וכו'. וזהו "לא יחגרו ביזע" – להוריד החגורה כדי למעט בכל מה דאפשר את
ה"פלגך דלתתא". (ולכן בני ישמעאל לובשים ה"חגורה" על ראשם, וזה משתלשל
ממצנפת כה"ג וכו'). וההוראה: אע"פ שצ"ל גם הענינים ד"פלגך דלתתא", אבל יש
לדעת שהם "תתא" וצ"ל תחת ממשלת ה"לעילא", "כל מעשיך לשם שמים".
משיחת מוצאי ש"ק פ' צו ה'תשל"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.