מכתבים קצרצרים

אם 'דגל התורה' חפצה חיים עליה לדרוש 'בחירות פנימיות' מיד מפני שיום אחר כך הם בצרות
סיעת 'יהדות התורה' בכנסת כרגע בפילוג לא רשמי, אגודת ישראל אינה מנהלת יותר את 'יהדות התורה' אלא כל מפלגה לחוד, והשאלה היא האם זה יכול להימשך לאורך ימים, או שמא אין מנוס צריך לעשות צעד שיעשה סוף למחלוקת הזו. והשאלה היא האם יש מוצא מן הסבך הזה של כמה מונה כל צד בלי בחירות פנימיות. להסכמים פנימיים אין כל ערך, מפני שכל עוד אין הוכחות בקלפי כל אחד יספר לך סיפורים שהוא מונה פי כמה מן האחר, ולכן כשמשה גפני טוען כי דגל התורה הביאה בבחירות יותר קולות מאגודת ישראל גם אם נניח שנכון הדבר זה אי אפשרי להוכחה. רק בחירות פנימיות היא ההוכחה כמה מונה כל מפלגה, ויותר נכון כל סיעה, ואם הוא ימשיך לדגור במקום מבלי שיאפשר בחירות פנימיות, 'דגל התורה' תהיה זו שתשלם את המחיר

באגודת ישראל ממתינים ליום שאחרי מתוך אמונה שאז 'דגל התורה' שבורה
מה שקורה באגודת ישראל יקרה בעתיד ל'דגל התורה', עד לפני כמה שנים לא האמין איש כי 'דגל התורה' תתפלג, היום כבר לא צריך הוכחה זו מציאות, ואם חושבים אתם שבזה זה נגמר חיים אתם בטעות מרה, מפני שייצר ה'גדלות' הליטאי כל כך גדול ואין הקומץ מספיק להשביע את כולם, רק חברות ב'מועצת' לא מספיק ישנם מי שרוצים לשבת ראשונה במלכות, וצרה זו אינה רק של שונאים מחבלים, מפני שיום לאחרי ה-120 של מרן הגראי"ל אינך יודע לאן נלך, גם ולמרות שיעשו מאמץ עליון להכתיר את מי שיתפוס את מקומו, לא יהיה זה הכח שיש בידי הרב שטיינמן שהוא כבר בהנהגה 35 שנה לפחות, וראש ישיבה 70 שנה, גם אם יש מי שמאמין שיש בידי ר' חיים קנייבסקי את הכח לשמור על הציבור מאוחד אבל גם כאן השאלה כמה זמן זה יהיה, אני מאחל לכולם אריכות ימים ושנים, אבל מציאות העולם היא, שאף אחד לא חי לעולם, ובגיל מסויים צריך לחשוב על היום של אחרי

דגל התורה תשיג עתה יותר מכל זמן אחר
מי שילמד את הדברים ובעיקר בפוליטיקה וההיסטוריה החרדית וינתח את הקורה יגיע למסקנה, כי עתה ההזדמנות של 'דגל התורה' להשיג את המקסימום, הם לא ישיגו יותר בכל זמן אחר, יש להם מנהיג שמסביבו רוב רובו של הציבור הליטאי, וזה מבטיח להם כח חזק, מאוחר יותר אין כל בטחון שלא יקומו קבוצות נוספות, ולאו דוקא המחבלים, ישנן עוד מי שרואים עצמם עצמאים ביום מן הימים, ולא יקבלו הכרעות ממי שהם בני גילם. מרן הגראי"ל פרט לגדלותו מבוגר מהם בעשרים ושלשים שנה ויותר וזה אוטומטית יוצר מצב של דרך ארץ וכבוד למי שעומד בראש ההנהגה שנים, ויצביעו עבור מי שיורה להצביע

על 'דגל התורה' לוותר על מימוש החוק הנורווגי עד לאחר הבחירות ולכפות עובדות
אין מנוס, אם באגודת ישראל לא רוצים בחירות פנימיות צריך לכפות את זה מן הצד האחר, ועתה זו הזדמנות פז, מפני שמשה גפני עומד כעני בפתח ומתחנן שיעשו לו טובה להכניס את יעקב אשר באמצעות החוק הנורווגי. הוא לא צריך את כל זה, מה שהוא צריך לתבוע בחירות פנימיות שעל פיו יוכרע הכח בכל מקום כולל בכנסת, וככה לכפות עובדות, מבלי שיעשה זאת, 'דגל התורה' הפסידה לעולמי עד, מפני שההסכם הבסיסי הוא 60-40 ולא יזוזו מזה בלי בחירות פנימיות, לכן, אם באמת מאמינים בדגל התורה שיש להם יותר מארבעים אחוז, הם צריכים להיות טפשים שלא לתבוע בחירות פנימיות, פרט אם הם לא משוכנעים שיש להם 40 אחוז ויותר, אז הסיפור הוא אחר, אבל אם הם משוכנעים, אז בבקשה תלכו לבחירות פנימיות ותעשו סוף לוויכוח האין סופי הזה

הציבור מחפש את המציאות והאמת ולא רוצה לחיות בפנטזיות
צרת הצרות של 'יהדות התורה' שזה שלשים שנה אנו חיים במספרים שאינם משקפים את המציאות. הציבור החרדי שינה פנים במשך השנים, ומה שהיה אז כלום, היום הרבה, היתה עליה גדולה לישראל, והריבוי הטבעי גם עשה את שלו ולאו דוקא לטובת קהילה זו או אחרת, בנוסף הפילוגים הפנימיים המשנים בתכלית את סדר הכח של הסיעות למיניהם, ולכן כאשר מגיעים לבחירות לכנסת חשים מרומים, וכי אין הנציגים מייצגים את רוב הציבור, מי שמייצגים הם מי שנבחרו לפני 30 שנה, ואין זה משקף עוד את המציאות, הציבור רוצה מספרי אמת

לורנץ שהיה הראשון ברשימה לכנסת לפני הבחירות הפנימיות טען כי יש לו רוב וקיבל רק 21 אחוז
וכאן כמה מילים למשה גפני הטוען כי ל'דגל התורה' הרוב בציבור החרדי בעיקר בין מצביעי 'יהדות התורה', אז אני יזכיר לו קצת היסטוריה, גפני היה אז בשנות העשרים לחייו ועדיין לא פעיל פוליטית, הוא נכנס לעניינים ב'אבת' (ארגון בני תורה) שאיימו על הרב שך כי אם לא יכיר בהם ירוצו בנפרד לכנסת, בסוף שנות הממי"ם, ולא היתה לו ברירה אלא להציב אותו שני ברשימה לאחר רביץ שגם הוא היה איום ירושלמי שאם לא יתנו להם נציגות הם לא יתמכו ב'דגל התורה'. באותן שנים שלפני הבחירות הפנימיות בתשל"ו טען שלמה לורנץ שהיה האיש של הרב שך ועמד בראש המחנה הליטאי שקרה לעצמו אז 'ציות והגשמה', כי לליטאים יש רוב מוחלט וכי הם מונים יותר מן החסידים כולם, - זו הסיבה שהוא קיבל את המקום הראשון ברשימה לכנסת, גור קיבלה אז את המקום השני - הוא הבטיח כי יביא בבחירות הפנימיות 51 אחוזים לפחות ויכריע הוא יהיה בעל הבית. כולם פחדו מאיומיו, הוא הוכיח באותות ומופתים כי לליטאים הרוב, רק להם ישיבות, וכי רוב הבחורים אז 80 אחוז למדו בישיבות הליטאיות - זה היה לפני שהחסידים קיבלו שכל לפתוח ישיבות משלהם - והיה משוכנע כי הוא יביא נצחון אדיר לליטאים. ומה קרה בסופו של דבר, הוא הביא בקושי 21 אחוז וגמר שלישי, אפילו פרוש הביא 24 אחוז, וגור 27 ולכן היא זכתה בבכורה, ובעיסקה שעשו אז גור ופרוש לורנץ נדחק הצידה, תפס רק את המקום השלישי, ולא יכל להאמין שאלו המספרים האמיתיים. לכן משה גפני אני מציע לך לחשוב פעמיים בטרם אתה מדבר על מספרים. ולא שאני מצדיק את מספרי גור וויזניץ ובעלזא גם כאן העיוות נורא, קיים היום ציבור ענק שלא סופרים אותם, וכשאלו יתמודדו בבחירות הפנימיות הסיפור יהיה שונה בתכלית