"בשלהי
שנת תשס"ה ישב סגן שר העבודה והרווחה הרב אברהם רביץ ז"ל בלשכת השר הממונה
ונפשו עגמה עליו. צוות עוזריו ויועציו הפנה את תשומת ליבו לכך שהניירות
שהם שולחים למשרד ראש הממשלה לחתימה שוכבים שם ימים ושבועות עד שהם חוזרים
חתומים.
רביץ היה אז סגן שר במעמד שר, והשר הרשמי היה
ראש הממשלה אריאל שרון. תחילה סבר צוות המשרד שמדובר בעיכוב טכני בלבד.
ראש ממשלה הוא האדם העסוק ביותר במדינה ועיסוק במסמכים הדורשים את חתימתו
הפורמלית הוא האחרון בסדר יומו. כשהתופעה של איחור בחתימות הפכה לבלתי
נסבלת ערכו אנשי רביץ בדיקה מעמיקה יותר. התברר להם שאחד האישים הבכירים
בלשכה עיכב את המסמכים על שולחנו ולא הגיש אותם כלל לחתימתו של ראש הממשלה.
הסיבה: אינטרס קטן בנושא תעסוקה שאנשי רביץ לא ששו להיענות לו. הבעיה
הספציפית נפתרה לאחר שיחה ישירה עם עומרי שרון, הבן של.
אנשי
רביץ הבהירו שאם הפקיד המעכב ימשיך בהתנהלותו הסיפור ייצא לרשות הרבים.
טלפון אחד של עומרי למי שצריך והמסמכים החלו לחזור חתומים בתוך מספר ימים.
עומרי מצידו תהה למה בכלל הם צריכים את הסיפור הזה. לכו לרבנים שלכם, הציע,
ובקשו מהם אישור לקבלת תפקיד שר בנימוק שהזמנים השתנו וממילא אתם מתפקדים
כשר לכל דבר ועניין. רביץ סבר וקיבל.
שבוע לאחר אותה
שיחה הוא נכנס למעונו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ופרש את משנתו הוא בנושא
זה. הגרי"ש שמע, אך לא הכריע, ושלח את רביץ לשאול את יבלח"ט מרן הגראי"ל
שטיינמן. לצערו הוא יצא גם משם בידיים ריקות. מאוחר יותר הוא סיפר למקורביו
שהתשובה הייתה: למה צריך את זה. אם אפשר לנהל משרד כסגן שר אין טעם לשנות
גדרים שגדרו ראשונים. רביץ סיפר כי הגראי"ל הזכיר באוזניו שמי שקבע את
ההגבלה על קבלת תפקידי שרים היה מרן הגרא"מ שך זצוק"ל. ובמילים אחרות: אין
בית דין יכול לשנות דברי חברו אלא אם כן הוא וכו'. ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.