ההיתר לערוך התוועדות ב"שלשה השבועות" הוא כמו ההיתר לנגן בכלי-זמר בזמן זה להמתפרנס מזה... ועאכו"כ כשמדובר ע"ד פרנסה רוחנית – לדבר דברי התעוררות וכו'. ועוד והעיקר – מכיון שזהו ענין הקשור לתשעת הימים, אא"פ לדבר ע"ז אלא היום [ערב ר"ח מנחם-אב]: אא"פ לדבר ע"ז לפנ"ז כי זה הי' סימן שמתייאשים מביאת המשיח באותו יום, וגם אא"פ לחכות ליום השבת כי הרי צריכיםלהקדים ה"רפואה למכה". ו"המעשה הוא העיקר": להוסיף בתורה, תפלה וצדקה – בציבור. שהשלימות של כל ג' ענינים אלו הוא כשנעשים בציבור, וכמבואר בד"ה החלצו (תרנ"ט) מעלת הציבור אפי' בנוגע לעסקנות ציבורית וכד', וכן מבואר באגה"ק מעלת מעמד עשרה מישראל "אף שאינם מדברים בדברי תורה". ובפרט שסיבת חורבן הבית היתה שנאת חנם, הרי עי"ז שמתאחדים בלימוד תורה אחת ובנתינת הצדקה באופן שזה מאחד – ה"ז מבטל את ה"מפני חטאנו" ובדרך ממילא ה"גלינו מארצנו", ו"מיד הן נגאלין".
משיחת יום ג' פ' דברים, ער"ח מנחם-אב ה'תשל"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.