רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 10 ביולי 2015

עת לעשות לה'

מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א
 

"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם" (כה,יא).

ידוע מאמר חז"ל כשיש דין למטה אין די למעלה. פנחס, בקנאתו המתיק את הדין שהיה למעלה ("מעל בני ישראל") ע"י שהיה דין למטה (בקנאו את קנאתי בתוכם) ועי"ז הפך את החימה לרחמים וחיים ושלום לכל ישראל (תולדות אדם).

עת לעשות לה'
פנחס לא היה מוכרח לעשות מה שהוא עשה. הוא קם והרג נשיא שבט מישראל וסיכן כך את חייו כי היה שם שבט שלם שזמרי היה נשיאם ומי יודע מה היו יכולים לעשות לו. אך פנחס קינא לה' והקנאות שלו היתה טהורה, אמיתית, ללא שום אינטרס או רצון לקבל משהו לעצמו.
הוא לא היה אכזר מטבעו, אחד שזועם וכועס על כל דבר ועושה תמיד דין לעצמו. לא! הוא היה מלא אהבת הבריות, אוהב שלום ורודף שלום. הצדיק הזה כבש את תכונות הנפש העדינות שלו, התגבר על קשייו והיסוסיו כי היתה אז עת לעשות לה'. הוא עשה מעשה גבורה נגד טבעו, הכל לשם שמים.

להמשך כנסו כאן

כל המציאות שלנו נבראה לכבודו יתברך. הקב"ה ברא את כל העולם לכבודו. מתי אנחנו מגדילים את כבוד ה'? כשמקבלים את עול מלכותו בלב שלם. ככל שאנחנו ממליכים אותו עלינו ככה אנחנו מגדילים את כבודו.
מה זה להמליך את השם עלינו? זה קודם כל ולפני הכל להתחזק באמונה. אנחנו חיים בתוך עולם של אנשים שיש להם בחירה, והם יכולים כל רגע להתבלבל, ויכולים כל רגע לשכוח מהתכלית של הבריאה, וכל הזמן להתעסק עם הרצונות  האישיים שלהם כי זה המציאות של האדם, שהוא בתוך גוף ויש לי כל מיני שאיפות ומחשבות ורצונות ואפילו את רצון ה' הוא מתרגם לפי רצונותיו. אם פתאום לא זוכרים את ה' וחושבים שאנחנו יכולים לפעול בכל מיני דרכים אחרות, ואנחנו אז מתגברים וממליכים אותו יתברך, ומבינים שעכשיו רק אליו צריך לפנות, זה דבר גדול ועצום אצל הקב"ה.
אדם צריך לדעת כי מן השמים מנסים אותו אם יהיה חזק באמונה פשוטה בה', ולכן שולחים לו תמיד ירידות ובלבולים וצרות והרפתקאות כאלו, לראות לאן הוא רץ. אשרי מי שלא מתבלבל ויודע באמונה פשוטה שכל מה שקורה זה ממנו יתברך כי אז הוא לא דואג ולא כועס וגם אין לו ממה לפחד כלל כי הא דבוק בה' וזוכר כל רגע שכל דבר זה מה' ואין מי שיגיע בו לרעה בלי רשותו יתברך.
אבל כל זה עדיין לא מספיק. בסדר, אתה מאמין שיש בורא לעולם, אתה מאמין שהבורא הוא כל יכול, אתה מאמין שע"י תפילה פועלים, אתה אפילו מאמין שהכתובת היחידה שלך זה ה' יתברך, שרק בורא עולם יכול לעזור לך, הכל אתה מאמין, אבל את עיקר האמונה עדיין חסר לך – שזה טוב מה שה' עושה איתך, הכי טוב.
צריך פה עבודה. צריך פה השקעה. כבר אמרנו שבורא עולם רוצה שנתאמץ. שנתאמץ להאמין בו. שנתאמץ להאמין שהוא לא עושה לנו שום דבר רע בחיים. שככה בדיוק הוא אוהב אותנו, שזה מהאהבה שלו אלינו, מהרחמנות שלו מה שקרה לנו. כי אם זה ממנו יתברך, אז זה חייב להיות טוב. והיות והכל ממנו, אז הכל טוב. זה להמליך את ה'. זה עת לעשות לה'. צריך הרבה מסירות נפש כי זה קשה, כי בעולם הזה זה חושך, לא רואים שזה טוב, צריכים להאמין שזה טוב. שכל דבר שקורה זה טוב. אבל כשזוכים להתחזק, מבינים איזה דבר טוב זה האמונה, איזה מרגוע, איזה מנוחת הנפש, זאת השמחה הכי גדולה שיש לבן אדם. לכן הקב"ה מתעקש. כי הוא רוצה שיהיה לנו טוב בחיים. והוא יודע שהאמונה זה המפתח היחיד לחיים טובים ומאושרים וכמו שאומר רבנו הקדוש בשיחות הר"ן (נ"ג): "מי שיש לו אמונה - חייו חיים. והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד. כי כשהולך לו כראוי – בודאי טוב לו, ואפילו שאינו כך (הינו שאין מתנהג לו כסדר, ויש לו יסורים, חס ושלום) גם כן טוב, כי הוא בטוח שאף על פי כן ה' יתברך ירחם עליו להבא, וייטיב אחריתו, כי מאחר שהכל מאיתו יתברך, בודאי הכל לטובה. אבל מי שאין לו אמונה, חס ושלום, חייו אינם חיים כלל, כי תיכף כשעוברת עליו איזו רעה, שוב אין לו חיות, כי אין לו במה לנחם עצמו כלל, שאין לו אמונה כלל, ואין לו שום חיות ושום טוב – מאחר שהולך בלי ה' ובלי השגחה, רחמנא ליצלן. אבל על ידי אמונה מה טוב ויפה החיות שלו "כנל".

כששמע משה רבנו שהסכים הקב"ה עם בנות צלופחד ונתן להן את נחלת אביהן שהרי לא היו להן אחים, חשב שהגיע הזמן לדרוש שבניו ירשו אותו, את גדולתו. ומה ענה לו הקב"ה? לא כך עלתה במחשבה לפני. אני לא מסכים עמך, מי שירש את גדולתך זה לא בניך, אלא יהושע בן נון, ששימש אותך בכזו נאמנות, בכזו אמונת חכמים, שלא מש מתוך האוהל. יהושע בן נון לא היה הגדול ביותר בעם ישראל. היו נשיאים שנחשבו גדולים ממנו. ובכל זאת, הוא האיש שנבחר למלא את מקום משה רבנו. כי היתה לו כזאת אמונת חכמים, כי הוא ממש נדבק בצדיק.
הצדיק מגיע ליהודי הכי פשוט ומגלה לו את האלוקות שנמצאת בו, מרים אותו ומראה לו שהוא קרוב לה' בקירבה כזו עצומה, ומחמם לו את הלב, ונותן לו תקווה. בשביל זה באים לרשב"י כל העולם בל"ג בעומר. בשביל זה באים לאומן כל העולם בראש השנה. בגלל שהצדיקים האלה אמרו אין יאוש בעולם כלל, כלומר גם אם אתה לא יודע ללמוד, ואתה לא יכול להבין, ואתה מוגבל, אבל אתה כזה חלק אלוק ממעל, יש לך כזו נשמה גדולה בפנים שהקב"ה לא יכול לוותר עליך. כל הענין של הצדיק, שהוא נחל נובע מקור חוכמה, שהוא נהר המטהר מכל הכתמים, שהוא שוטף אותנו במים הזכים שלו, שהוא מבעיר אותנו בלהבה שלו. כי הצדיק הוא לא מסיח דעת, כל העונג שלו זה הדבקות בה'.
האמונה היא הכוח הכי גדול שיש לאדם. עם הכוח הזה הוא יכול לעבור את כל הנסיונות, את כל המעברים של החיים. בלי אמונה, יכול כל נסיון שהוא עובר לשבור אותו, כל מעבר לשתק אותו.
אדם כל הזמן צריך להגדיל את הבהירות באמונה, שאין מצב בעולם שהקב"ה לא יכול להושיע אותו ממנו. אדם זורק את כל השכל, אז אין גבול לפתרונות ולישועות שהוא פתאום מאמין שה' יכול להושיע אותו, כי האמונה זה השכל הכי גבוה שיש, שכל אומר לך להשליך את השכל, שכל אומר לך: אתה יודע מה, תאמין. אנשים חזרו בתשובה כי הם קיבלו שכל, מן השגה אלוקית, שכדאי לזרוק את השכל וללכת אחרי האמונה.

אדם כל הזמן צריך להגדיל את הבהירות באמונה שכל הנסיונות והמצבים הקשים שהוא עובר, הכל בא לו בהשגחה מדוייקת. שאין טעויות בהשגחה. שאף אחד לא נפלט מהמחשב של הקב"ה. מה שקיבלת שייך לך. כל הצרות שלנו, כל הבלבולים שלנו, כל הדברים הקשים שקורים לנו, כל אחד ואחד וענייניו, נדמה לו שהוא נפל בפח, ואצלו יש בעיה כזו במשפחה ואצלו יש כזה ספור... אצלו כזה ילד, ואצלו כזו בעיה בשלום בית, כל סוגי הבעיות שיש לבני אדם, זה הכל מתוכנן מראש, השתלשל מראש, הכל לכתחילה. אנחנו חושבים שאנחנו הלא מוצלחים, לנו זה קרה, למישהו אחר זה לא קרה, רק לנו זה קרה, אנחנו מקופחים, אנחנו מסכנים, אז אנחנו מתחילים להיחלש באמונה, ולהתבלבל, ולהתמרמר, וברגע שאדם עצוב, והוא ממורמר, אז אין לו בכלל קשר עם הקב"ה, כי איך אפשר להיות בקשר עם הקב"ה אם אני מתמרמר, ואני חושב שלא עשו לי טוב, הרי ה' עושה את הכל. צריך לתפוס את עצמנו לפני שזה קורה לנו. אדם צריך בכל הכוחות למשוך את עצמו, בכל הכוח לברוח מהבלבולים האלה. צריך להשקיע בזה מחשבה כי הכל בעצם מתברר במחשבה.

אבל עיקר המאמץ זה כמו שכבר אמרנו – להאמין שלא רק שהכל ה' עושה לך, אלא שה' עושה איתך את הטוב ביותר. הכי טוב. זה עיקר האמונה. שכל מה שה' עושה, לטובה הוא עושה וזה הכי קשה לנו כי זה הדבר שהכי מתנגש עם השכל. כי אנחנו רואים בחיים דברים קשים, ועוברים בעצמנו דברים קשים, ואם לא נקדים את האמונה שהכל טוב ואין שום רע, אז אנחנו חלילה נפול מהאמונה.

מתי אדם יודע שהוא זכה לאמונה שלמה? כשהוא כל הזמן אומר תודה. בכל המצבים. בכל מה שקורה לו. הוא חי באמונה שכל מה שקורה לו זה מהשם והכל לטובתו. רק להגיד תודה. על כל דבר להגיד תודה. בעולם הזה זה חושך, לא רואים שזה טוב. צריכים להאמין שזה טוב. שכל דבר שקורה, זה טוב. ולהגיד את זה בפה. בהתחלה יש נתק בין מה שמוציאים מהפה לבין מה שמרגישים בלב, אך לאט לאט זה גם מתחיל לחדור ללב. מתחילים להאמין שבאמת זה טוב.
מורנו הרב אליעזר ברלנד: "אדם כל שניה יש לו תקלה, כל שניה יש לו תקרית בחיים, כל שניה יש לו בעיה חדשה בחיים, וכל דבר שקורה הוא צריך להגיד גם זו לטובה ולהמשיך לשמוח ולרקוד. זה כזה נסיון עצום! הוא צריך כזו אמונה! כל דבר שקורה הוא צריך מסירות נפש לשמוח, לשיר לרקוד להגיד הכל לטובה. על כל סטירה, להגיד עוד שירה, עוד הודאה, עוד תודה, הוא צריך לשיר ולשבח את ה' בשיא האכזבות ובשיא המרירויות, כי ה' עושה רק יותר טוב! אם אדם אומר על כל דבר גם זו לטובה, אז הוא יצא מכל הייסורים שבעולם, יהיה לו ניסים! יהיה לו ניסים ונפלאות! ברגע שאדם מבין שזה לטובה, ומתגבר לשיר, לרקוד, ולשמוח, הוא נותן כח שמהדבר הזה דייקא יהיה לו ניסים. יהודי זה מלשון הודיה, הוא תמיד מודה, הוא תמיד שר, מה שה' עושה זה טוב, ה' אתנו תמיד, ה' הולך אתנו, ה' לא יעזוב אותנו אף פעם! אף רגע! יהודי לא מאבד את האמונה אף רגע אף שניה, הוא רוקד שר ושמח בכל מצב בחיים וככה ניצול מכל הצרות". (ע"כ).

מה שלא יהיה, ה' תמיד איתנו. אפילו אדם מלא עבירות ח"ו, ה' אתו. למה? כי ה' ברא אותו, הוא אבא שלו, כמו בן שעושה בעיות, האבא תמיד מחפש איך להציל את הבן, ככה ה' מחפש דרכים איך להציל אותנו, איך לעזור לנו. ה' איתך! תפסיק לפחד! כל הנקודה שלנו אומר רבינו הקדוש זה לצאת מהפחדים. כל אדם, יש לו פחדים, מה יהיה עם הילדים, מה יהיה עם הפרנסה, יש לו פחד מגנבים, כל מיני פחדים יש לו אך אם אדם פוחד מה', אז הוא כבר לא פוחד משום דבר אחר. רבינו מביא בתורה ט"ו בליקוטי מוהר"ן שמי שרוצה לטעום טעם אור הגנוז, צריך להגיע לכך שיש לו רק יראת השם. שיחשוב, ה' רואה אותי, איך אני מתנהג, איך אני מדבר, אפילו איך אני חושב. על ידי זה הוא מתחיל לפחד מה' ומבטל מעליו את כל הפחדים האחרים. אם לא, הוא כל היום מפחד. מה יעשו לי, מה יגידו עלי, מה יחשבו עלי, איזה ביקורת ימתחו עלי. הפחד זה רגש טבעי שיש לכל אדם, הוא מגיע מהנשמה שמרגישה את אימת ה', את פחד ה', שמלוא כל הארץ כבודו, וזה שהאדם מפחד מאיזה דבר אחר, זה כי היראה הטבעית מה' התלבשה על אותו דבר.
אדם חייב לשבור את הפחד, בזה הוא מראה את האמונה שלו בבורא עולם. אדם שופט את עצמו וחושב ה' רואה אותי כל שניה ושניה, על ידי זה הוא מבטל את כל הפחדים, יש לו רק פחד מה', וככה הוא מתחזק באמונה שאין שום דבר חוץ מה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.