שיחות מוהרא"ש - חג סוכות

פעם בליל סוכות אחר חצות לילה טייל מוהרא"ש ז"ל בחוץ עם אנשי שלומנו היקרים כדרכו, ענה ואמר לאברכים והבחורים שעמדו סביבו: רבנו ז"ל אמר שהעניין שלו הוא ראש השנה, וכידוע אצלנו, שכל העניין של רבנו ז"ל הוא ראש השנה, וכן פעם אמר, שתכף-ומיד כשחולף ועובר ראש השנה, הוא כבר מטה אוזן אל הקיר לשמוע אם מעוררין לקום לסליחות... ומוהרנ"ת ז"ל אמר שהעניין שלו הוא יום כיפור, כי מוהרנ"ת ז"ל היה לו לימוד זכות על כל אחד ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה, ואמר שיכול לכתוב על כל אחד מישראל כמה וכמה בּוֹיְגִין (גיליונות) של למודי זכות, ועל-ידי שמלמדין זכות על אדם, ודנין אותו לכף זכות, על-ידי-זה ממשיכין לו סליחת עוונות (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן רפב), ומוהרנ"ת ז"ל נסתלק עם מילים אלו על שפתותיו: "חנון המרבה לסלוח", והרב רבי אברהם בן רבי נחמן ז"ל, אמר על זה רמז נאה, כי חנו"ן המרב"ה לסל"ח בגימטריה – נת"ן במכוון, ולכן כל העניין שלו היה יום כיפור. והוסיף מוהרא"ש ז"ל ואמר: ואני אומר שהעניין שלי הוא סוכות, כי כל ימיי ושנותיי דיברתי מקדושת שבעת הנרות, שהם כנגד שבעת ענני הכבוד של הסוכה (וכמובא בליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן כא עיין שם), ותורה זאת למדתי יותר מכל התורות שבליקוטי-מוהר"ן, וכן התבודדתי עליה בכל יום ויום כמה שנים רצופות, ומי שזוכר את התורות שלמדתי ברבים, זוכר היטב שלא הייתה תורה שלא דיברתי בה מקדושת שבעת הנרות, וכן הסכך של הסוכה הוא מפסולת גורן ויקב דייקא, דהיינו לקחת אנשים שמונחים בשאול תחתית וכו' – שהם בבחינת פסולת, ולעשות מהם סכך לסוכה, ולהחזירם בתשובה שלמה אליו יתברך, ובזה אני עוסק כל ימי חיי, ולכן העניין שלי הוא סוכות.

ודיבר אז מוהרא"ש ז"ל מגודל מעלת מצות סוכה, ומה האדם צריך לתאר לעצמו בשעה שיושב בתוך הסוכה, כאילו הוא מסובב מכל הצדדים עם אור שכינת עוזו יתברך, והוא יושב בתוך האור המקיפו מכל צד ומתבטל בו לגמרי וכו', ואמר, שמי שמעיין בכתבי הארי ז"ל, יראה, שבכל קיר ורוח של הסוכה מאיר שם אחר, וזכי הראות זוכין לראות שמות אלו, וליחד עמהם ייחודים קדושים וטהורים, וממש להתבטל לגמרי מרוב אור, ואמר אז, שבעלי הנפש גם זוכין לראות את כל השבעה רועים בתוך הסוכה.

וזאת ראינו אצל מוהרא"ש ז"ל, שכשנכנס לתוך הסוכה בלילה הראשון, היה ניגש אל כל אחד ואחד מהשישה רוחות (דרום, צפון, מזרח, מערב, מעלה ומטה), והיה נושק בידו לכל רוח ורוח, (היינו שנגע בידו בקירות ונשק אותם, וכן למעלה ולמטה), וכן היה עושה כשנפרד מן הסוכה ביום האחרון, ומי שזכה לישב אצל מוהרא"ש ז"ל בתוך הסוכה הקדושה, היה מרגיש יראה עילאה ונוראה מאוד, מה שאי אפשר לתאר כלל, והיו יכולים להרגיש אז במקצת את פרוש המילים שרגיל על לשונו של מוהרא"ש ז"ל: "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ואין שום מציאות בלעדיך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם", וכן היה מוהרא"ש ז"ל רגיל לחזור על זה הרבה בתוך הסוכה.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שצריכין לשמוח מאוד מאוד בחג הסוכות, כי זהו זמן שמחתנו, ובפרט שאנו מסובבין אז עם כל-כך הרבה מצוות יקרות כאלה: סוכה, לולב ואתרוג, הושענא רבא, שמיני עצרת ושמחת תורה וכו'. ואמר בשם אחד מאנשי שלומנו, שמשהו חמץ בפסח הוא איסור רק מדרבנן (לפי שיטת ריש לקיש, שחצי שיעור אינו איסור מן התורה, יומא ע"ג:), אבל משהו עצבות בסוכות הוא איסור מדאורייתא, כי כתיב בה (דברים טז): "ושמחת בחגיך, אתה ובנך ובתך" וכו', "והיית אך שמח"... ובפרט, שברוך השם, יש ויש לנו במה לשמוח, כי אין עוד שמחה בעולם, כמו שמחת התורה והמצוות, למי שזוכה לטעום מהם באמת.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שבחג סוכות ראוי ליתן מתנה נוספת (בקשיש) כביכול להשם יתברך, ולסיים בו את מסכת סוכה – בבלי, ירושלמי, תוספתא, ועל-ידי-זה האדם בונה לעצמו בית שלם בחג הסוכות, ב'י'ת' הוא ראשי תיבות – ב'בלי י'רושלמי ת'וספתא, ואמר שזה מרומז בפסוק (בראשית לג): "ויעקב נסע סכותה ויבן לו בי"ת", ואם יזכה האדם ללמוד את כל הלכות סוכה ברמב"ם, טור ושולחן ערוך, אין למעלה מזה, כי העיקר הוא הלכה למעשה, ואז יש לאדם שומר ושוטר השומר אותו מכל רע - ש'ו'ט'ר' הוא ראשי תיבות ר'מב"ם ט'ור ו'ש'ולחן ערוך, ודו"ק.

אשרי מי שזוכה לחגוג את חג הסוכות עם שמחה אמיתית של לימוד התורה הקדושה וקיום המצוות.

(שיחות מוהרא"ש חלק ג')